חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ניתוח דו"ח ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון

תא"ל (מיל') צבי שור, היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון לשעבר, מביא את הניתוח שלו לדו"ח ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון
21/08/2008


1. קראתי את הדו"ח בעיון רב על 189 עמודיו ומצאתי כי הדו"ח דן בעיקרו ביכולת התקציבית (לדעתי - המשוערת) של מדינת ישראל - לתקצב את צרכי הביטחון - ללא שום קשר לצרכי הביטחון כפי שהוצגו לוועדה.

 

2. מכאן שניתן היה לצמצם את הדו"ח לעמוד או שניים ולומר למערכת הביטחון - תבקשו, תנמקו, תדרשו ותוכיחו כל מה שתרצו - אנחנו ממליצים לתת לכם רק את התקציב שאנחנו חושבים שהמדינה יכולה לתקצב לנושא הביטחון. זאת בלי קשר לצרכי הביטחון כפי שהצגתם לנו. עם תקציב זה תבדקו מה אתם יכולים לעשות לביטחון ישראל ומה לא. תציגו את המשמעויות הביטחוניות והדרג הממשלתי ייקח עליו את האחריות לסיכונים. ומה עלינו?

 

3. את הערכות חברי הוועדה (ו/או האוצר) לגבי היכולת התקציבית של ישראל מבחינת צרכי הביטחון וכן לגבי תקציב המדינה בכללו אין איש בודק לעומק, ולוקחים את נתוני האוצר כתורת משה מסיני וכל היתר צריכים להתיישר בהתאם - חלק מהבעיה טמון שם. יכולות המדינה גדולות הרבה יותר מנתוני האוצר, ולראיה בדו"ח מדברים על צמיחה ממוצעת של בין 3% - 4% לשנה כאשר ב-20 השנים האחרונות הצמיחה הייתה למעלה מ-4%, ולאחרונה אף למעלה מ-5% ו-6%. במונחים של אפשרויות התקציב לתועלת הביטחון ולכלל התקציב, ההפרשים הנ"ל הינם גדולים ביותר. רק בימים האחרונים שמענו על עודף תקציב, מתחילת 2007, בסך של 7.6 מיליארד ₪, זאת לעומת גירעון תקציבי שתוכנן בחוק התקציב ל-2007 בסך של כ-18.7 מיליארד ₪. זאת אומרת שישנה פה שגיאת תכנון וחיזוי מהותית ביותר בסך של למעלה מ-20 מיליארד ₪ שנוצרו כעודף לעומת חוק התקציב ל-2007, סכום שניתן לעשות בו גדולות לתקציב הביטחון, לתשתיות וליתר הצרכים שהאוצר כה דואג להם. ואז אומרת הוועדה כי אין באפשרות מדינת ישראל להיענות לצרכי הביטחון כפי שהוצגו לה. נותני הטון בדו"ח ובדרך כתיבתו הם ללא ספק אנשי האוצר - אני מכיר את נוסח הטיעונים מעבודה רבת שנים מול אנשי האוצר. הדו"ח לא מייחס למעשה כל חשיבות לטיעוני מערכת הביטחון וצה"ל אשר אינם מוזכרים אפילו באופן שולי - פרט לטיעון הכללי שמערכת הביטחון דרשה סכומים גבוהים ביותר שלא ניתן לעמוד בהם.

 

4. בכתב המינוי של הוועדה כתוב: "תפקידה של הוועדה לגבש המלצות עצמאיות ובלתי תלויות ביחס לגודל ולהרכב הרצויים של תקציב זה, בטווח הקצר ובטווח הארוך, והמענה הביטחוני הנגזר מהם". לסעיף המענה הביטחוני או המשמעויות הביטחוניות של המלצות הוועדה אין כל זכר בדו"ח.

 

5. הוועדה, בעמוד 9 ובעמוד 21 בדו"ח, מתארת נכונה את מצבה הביטחוני של ישראל לאמור: "העובדה הברורה היא שהמציאות הביטחונית של ישראל חריגה בהשוואה לכל מדינה אחרת בעולם. המציאות הגיאופוליטית של המדינה הנמצאת באזור עוין ובעייתי, יוצרת את הצורך להוצאה ביטחונית גבוהה מתוך התוצר, תופעה שליוותה את ישראל בכל שנותיה. ישראל נמצאת בעימות צבאי מתמשך, אויביה מאיימים לחסלה ולכן היא חייבת לקיים כוח צבאי שיבטיח כי ישראל תרתיע את אויביה, ואם תיכפה עליה מלחמה - תכריע בה. השאלה המלווה את הדיון הזה בכל השנים היא זאת: מה הוא גובה ההוצאה האפשרית? והשאלה היותר מעשית: האם יש דרך מקצועית לקבוע את גודלו של תקציב זה?". "עלה משקלם של העימותים בדפוסי טרור וגרילה, החזית הצפונית (סוריה ולבנון) עלולה להתלקח בטווח זמן קצר, והאיום האיראני הכולל, לרבות יכולת גרעינית בטווח הזמן הבינוני, מתעצם. כן יש להדגיש כי גדל משמעותית האיום על העורף ופגיעותו כמרכיב נוסף, ויש להציב לו מענה."

 

ניתן היה לחשוב שלאור תיאור זה, שהוא בנפשנו, תינתן עדיפות ברורה לצורכי הביטחון של ישראל, אבל לא כך הוא. בניגוד לאמור לעיל על מצבה המיוחד של ישראל כותבת הוועדה באותו עמוד 21 בדו"ח: "נתח ההוצאה לביטחון בשנת 2006 היה כ-8% מהתמ"ג," - (הערה שלי - גם פה הטעיה - 8% כלל את הסיוע הביטחוני האמריקני שאין לו שום קשר לתמ"ג. בלי הסיוע האמריקני אחוז תקציב הביטחון מהתמ"ג הוא 6% בלבד) - "... שיעור גבוה מהמקובל במדינות המערב שאיתן מתחרה ישראל בשוק הגלובלי". זאת אומרת, למרות ההכרה של הוועדה "שהמציאות הביטחונית של ישראל חריגה בהשוואה לכל מדינה אחרת בעולם", מיד מובאת ההשוואה לגבי המקובל במדינות המערב. יש לשער שחברי הוועדה הנכבדים בדקו ומצאו שאותן המדינות אליהן הם משווים את ההוצאה הביטחונית בישראל נמצאות באותו המצב הביטחוני של ישראל המתואר כה יפה ונכון ע"י אותה הוועדה עצמה.

 

הוועדה גם השאירה את סימן השאלה - "האם יש דרך מקצועית לקבוע את גודלו של תקציב זה?" (תקציב הביטחון) ללא תשובה. לדעתי, הוועדה לא קבעה בדרך מקצועית נאותה מהם המקורות התקציביים שישראל יכולה להקציב לצרכי הביטחון. ניתן להקציב באופן ניכר יותר אמצעים לביטחון מבלי לפגוע באחרים, והתוצאות הכספיות של הממשלה, במציאות, מוכיחות זאת.

 

6. הדו"ח מכיר בעובדה שצרכי הביטחון לא ייענו, אלא רק באופן חלקי, ומטילה את האחריות לנטילת הסיכונים על הממשלה. כמובן שיכול לקרות שממשלה א' תיקח סיכונים (על חשבון מי?), אבל מאחר ותהליך בניית עוצמה ביטחונית לוקח זמן רב (5 עד 10 שנים) יכול להיות שממשלה ב' תצטרך בבוא הזמן לעמוד מול סיכונים אלה וכו'.

 

7. הדבר החיובי היחיד - מבחינת מערכת הביטחון וצה"ל - היא ההמלצה החד משמעית בדו"ח לאשר למערכת הביטחון תקציב רב שנתי בשני חמישונים - החמישון הראשון 2008 - 2012, והחמישון השני 2013 - 2017. ברור שתקציב רב-שנתי למערכת הביטחון הוא צורך חיוני. לא ניתן לבנות עוצמה ביטחונית בתקציבים והתדיינויות חד-שנתיים. מערכת הביטחון וצה"ל אמנם עבדו לפי תוכניות רב-שנתיות - כל פרויקט התעצמות וכל פרויקט מחקר ופיתוח עד לייצור עשויים להימשך בין 5 ל- 10 שנים ויותר - אבל חוק התקציב אישר תקציבים חד שנתיים כל שנה שברוב המקרים לא התאימו לתוכניות הרב-שנתיות של צה"ל וגרמו לקיצוצים,  לשינוי תכניות ולביטול פרויקטים. תהליך זה גרם לבזבוז כספים רב ולא תרם לביטחון כפי שהיה יכול לתרום תקציב רב-שנתי מוסכם ומאושר כחוק.

 

8. דוגמא לטיעונים בדו"ח הבאים לכאורה לחזק את התיאוריות למה צריך להגביל את תקציב הביטחון, היא הטיעון המוזר בעמוד 13 בדו"ח: "הוועדה רואה חשיבות בדיון של הדרג המדיני על משמעות הגדלת תקציב הביטחון מול מרוץ החימוש באזור. תוספת תקציב חריגה יכולה לאותת למדינות באזור מסרים מדיניים וצבאיים אשר יאיצו את מרוץ החימוש". בעצם הטיעון המוזר הזה טמון כנראה הפתרון לבעיות הביטחון של ישראל, קריא נקטין את תקציב הביטחון ואז מדינות האזור יקטינו גם הן את תקציבי הביטחון שלהן, ואם נלך רחוק יותר, נאפס את תקציב הביטחון ואויבנו ילכו בדרכינו ובא שלום מוחלט על ישראל. בכל אופן לא שמעתי שאויבנו בצפון חיכו לדו"ח ברודט כדי להצטייד "עד לשיניהם" בטילים ובהגנה אנטי אווירית צפופה, הרי שר הביטחון אמר רק לפני כמה ימים כי להערכתו בידי אויבנו בצפון ישנם יותר טילים מאשר לפני מלחמת לבנון השנייה, גם בכמויות (50% יותר) וגם באיכויות. וניתן היה להבין שאיראן גם היא מחכה עם תוכניות הגרעין שלה לדו"ח ברודט.

 

טיעון נוסף שבשפה נימוסית אינו מדויק ומטעה מופיע בעמוד 23 בדו"ח: "בשל האינטרס האמריקני בחיזוק מדינת ישראל מבחינה כלכלית וביטחונית, מעניקה ארצות-הברית לישראל מזה שנים רבות סיוע ביטחוני שנתי בהיקף נרחב שיעמוד בשנת 2008 על סך 2.4 מיליארד דולר. חלק מרכזי מהשיקול האמריקני בהקצאה זו הוא סיוע למשק הישראלי לממן את הוצאות הביטחון הגבוהות ולאפשר להקצות ממקורותיו הוא למגזר האזרחי ובכך לתרום לצמיחת הכלכלה. סיוע מתמשך זה מחייב את המשק הישראלי להתנהל בתיאום ובשקיפות מלאה מול ארה"ב, דבר המחייב עמידה בתוואי הפיסקלי, אי חריגה מיעד ההוצאה, שמירה על יעדי הגרעון, הקטנת החוב הלאומי ועוד". פה ניסו להביא את "האבא הגדול" כמשגיח הכלכלי של ישראל, וחייבים להיות "ילדים טובים" בנושא התקציב כדי לרצות את ארה"ב. גם פה ישנו רצון ליצור תמונה שהינה מעוותת ולא אמיתית. ארה"ב מעוניינת בישראל חזקה ביטחונית ולשם כך ניתן הסיוע הביטחוני. יותר מכך, ארה"ב הגדילה את הסיוע הביטחוני ודורשת מישראל להגדיל את החלק השקלי בתקציב הביטחון כדי שחלק הסיוע של ארה"ב בתקציב הביטחון יקטן יחסית. כך שגם פה מחברי הדו"ח מטעים. הכל כשר כדי להקטין ככל האפשר את תקציב הביטחון. הטיעונים המוזרים הנ"ל רק מראים שטיעוני הוועדה כנראה לא חזקים דיים.

 

9. כבר בגוף הדו"ח מוכנסים נוסחים שיאפשרו נסיגה מהתקציב הרב-שנתי למערכת הביטחון. טיעון אוצר טיפוסי: "תקציב רב-שנתי מאושר למערכת הביטחון יקטין את הגמישות בתקציב המדינה". זאת אומרת שבעיני האוצר הקטנת הגמישות בתקציב המדינה (מגרש המשחקים של האוצר) זה גירעון מול התועלת בתקציב רב-שנתי לביטחון שייתן יותר ביטחון לעם ישראל. או ניסוח יפה נוסף: "תקציב רב-שנתי למערכת הביטחון - ייתכן שזאת גזירה שלא ניתן לעמוד בה".

 

מגדירים גם תנאים לשינוי התקציב הרב-שנתי למערכת הביטחון - למשל כאשר הצמיחה לנפש תקטן זו תהיה סיבה לשבור את התוכנית (להקטינה כמובן). מול זה כאשר תהיה מלחמה ניתן יהיה להגדיל את תקציב הביטחון - זאת אומרת אם תהיה ילודה גבוהה או תהיה אבטלה גבוהה זאת סיבה להקטין את תקציב הביטחון ומול זה מעמידים מלחמה ממש כדי להגדילו. רק לידיעה, ישראל היא הראשונה בעולם בעומס הבלתי מועסקים על המועסקים - כל מועסק סוחב על גבו כ- 1.7 בלתי מועסקים. כל זה לא עוזר לצמיחה לנפש. לכל הנ"ל אין קשר למצב הביטחוני האמיתי שישרור לאורך ציר הזמן, לפי דו"ח הוועדה.

 

10. ציטוט מעמוד 13 בדו"ח: "הוועדה שמעה סקירות מקיפות של צה"ל על איומי הייחוס והצרכים הנובעים מכך במונחי סדר כוחות (סד"כ), מוכנות וכשירות, משקים ומלאים וכו'. הוועדה התרשמה שישנם מקומות שיש פערים בין הרצוי למצוי. יחד עם זאת, הדרישות התקציביות של הצבא המסתכמות בסכום ניכר, הינן מחוץ לתחום האפשרויות של מדינת ישראל אם ברצוננו להמשיך ולקיים את המשק והחברה בישראל לפי הסטנדרטים הקיימים". זאת אומרת, הוועדה קובעת מה האפשרות של מדינת ישראל להקציב לביטחון ללא כל קשר למצב הביטחוני, ומה שחשוב יותר ממצב הביטחון זה לשמור את החברה בישראל לפי הסטנדרטים הקיימים. במקום להבין שהבעיה שלנו כרגע הינה בעיקרה ביטחונית ולא כלכלית, ממליצה הוועדה לקחת סיכונים בנושא הביטחוני כדי לשמור על סטנדרטים קיימים בחברה בישראל. טענתי היא כי ניתן לתת יותר לביטחון על מנת להקטין את סיכוני הביטחון, וגם לשמור על הסטנדרטים הקיימים. אם המצב הוא לא כזה, חשוב בעת הזאת לקחת סיכונים כלכליים כל שהם ולהקטין את הסיכונים הביטחוניים - בעיקר בחמישון הראשון של התוכנית.

 

11. הוועדה מנסה לתת עצות למערכת הביטחון כיצד לחסוך כסף, למשל היא מנסה להשוות בין זכויות נכי הביטוח הלאומי לבין זכויות נכי צה"ל בעלי אותם אחוזי נכות - ללא כל קשר כיצד הגיעו הנכים הנ"ל לאותם אחוזי נכות. כמו כן מנסה הוועדה להשוות בין תנאי השירות של צבא הקבע ובין תנאי השירות של עובדי המדינה, כאילו שהנדרש משתי אוכלוסיות אלה הן אותן הדרישות. באותה הדרך מנסה הוועדה להשוות בין העומס הביטחוני בישראל - אחוז תקציב הביטחון מהתמ"ג - לבין ארצות מערביות אחרות. מאחר ואני מבין שבוועדה יושבים כלכלנים רציניים כולל אלופים מכובדים, והם יודעים שלא משווים תפוזים לעגבניות, אזי הם בדקו ומצאו שאותן המדינות הנזכרות להשוואה נמצאות באותו המצב הביטחוני מדיני כמו ישראל.

 

תקצר היריעה מלתאר את שאר החלק "הספרותי" של דו"ח הוועדה על הדברים המוזרים המופיעים בו, וכל זאת כדי לתת מה שפחות לתקציב הביטחון הרב-שנתי של ישראל מול דרישות מערכת הביטחון וצה"ל.

 

12. ועכשיו לחלק המספרי התקציבי:

 

א. הוועדה מצהירה ומראה כי נתנה תוספת תקציב, לכאורה, בתוכנית הרב-שנתית למערכת הביטחון בסך כולל של כ-46 מיליארד ₪ מצטבר - במשך חיי התוכנית 2008-2017, בהשוואה לשנת הבסיס 2007. אני טוען, ומיד אוכיח זאת, כי למעשה הוועדה קיצצה את תקציב הביטחון בהשוואה למצב הקיים.

 

ב. פה חייבים להבין שני נתונים בלבד:

 

1) התייקרויות

2) "טייס אוטומטי"

 

התייקרויות - הן תוספות תקציב עליהן מסכימים עם האוצר עקב האינפלציה והתייקרות הרכישות בשוק המקומי.

 

"הטייס האוטומטי" - תוספות מוסכמות בין האוצר לבין משרד הביטחון עקב גידול ההוצאה בתקציבי אגף השיקום שהם ללא שליטה של מערכת הביטחון מאחר והזכויות מעוגנות בחוקים ובתקנות (כולל פסיקות בתי משפט, כולל בית המשפט העליון), וכן עקב גידול בתקציב הגמלאות של צה"ל ומשרד הביטחון - חשוב לדעת כי משרד הביטחון הוא היחיד שתקציב הגמלאות נכלל בתקציבו בניגוד ליתר משרדי הממשלה.

 

ג. לאחר ההסבר הנ"ל יש לציין כי "הטייס האוטומטי" המוסכם ל-10 השנים של התוכנית מסתכם ב כ-29 מיליארד ₪ (גם ללא ועדת ברודט). בנוסף לכך, בדרך ההתחשבנות הרגילה בין משרד הביטחון לאוצר, תגיע למשרד הביטחון תוספת תקציב שנתית של כ-550 מליון ₪ עקב שינוי חוק שירות המילואים ועקב ביטול מבחן ההכנסה להורים שכולים. זאת אומרת ב-10 שנות התוכנית כ- 5.5 מיליארד ₪.

 

ועכשיו לנושא ההתייקרויות - הוועדה קובעת כי בתקציב, נושא השכר במערכת הביטחון וצה"ל יגדל בהתאם לגידול השכר בשירות הציבורי, כי תקציב הסיוע הביטחוני הדולרי מארה"ב יופיע בתקציב השקלי לפי שער הדולר, ולגבי הרכישות המקומיות בשקלים ההתייקרות תיקבע "על פי מנגנון ההצמדה שקובעת הממשלה מעת לעת". סעיף זה של ההתייקרויות הוא "מגרש המשחקים" העיקרי של האוצר. במקום לקבוע שההתייקרות תכוסה לגבי כל רכישה בהתאם לסוג הרכישה - למשל, התייקרות הדלק בשנים האחרונות הגיעה ל כ-35% וזה חלק נכבד מתקציב הביטחון - וזאת כדי לשמור על התוספות הנ"ל של הוועדה כתוספות ריאליות - בחרה הוועדה (בהשפעת האוצר כמובן) להשאיר את נושא ההתייקרויות פתוח.

 

ומה המשמעות: באינפלציה של כ-2% לשנה מגיע תקציב ההתייקרויות ברכישות בשוק המקומי ל כ-16.5 מיליארד ₪. באם האינפלציה תהיה 3% יגיע תקציב ההתייקרויות ל כ-24.8 מיליארד ₪.

 

מהנ"ל יוצא שאם לא תינתנה התייקרויות לתקציב הביטחון על הרכישות המקומיות נקבל את החשבון הבא:

 

סה"כ "תוספת" הוועדה לעשור ______________ 46 מיליארד ₪

"הטייס האוטומטי" שמסוכם בלאו הכי  ________  29 (-) מיליארד ₪

(חשוב לציין שתקציב הטייס האוטומטי לא מוסיף לתקציב הביטחון הפונקציונלי מאומה)

תוספת תקציב שהייתה ניתנת עקב שינוי חוקים __  5.5 (-) מיליארד ש"ח

 (מילואים ואגף שיקום)

אי כיסוי התייקרות (2%) __________________ 16.5(-) מיליארד ₪

                                                                      =========

                                      סה"כ "התוספת"_____ 5 (-) מיליארד ₪

 

אי כיסוי התייקרות (3%) __________________ 24.8 (-) מיליארד ₪

                                                                        ========

                                      סה"כ "התוספת"_____ 13.5 (-) מיליארד ₪

 

המשמעות מהאמור לעיל היא כי המלצות הוועדה, באם לא תכוסינה ההתייקרויות במלואן, במצב של 2% לשנה אינפלציה היא קיצוץ של 5 מיליארד ₪ בתקציב הביטחון העשר-שנתי ובאם האינפלציה תהיה 3% לשנה תסתכמנה המלצות הוועדה בקיצוץ של כ-13.5 מיליארד ₪ בתקופת התקציב הרב-שנתי. גם אם יועיל האוצר לכסות 50% מההתייקרויות אזי במקרה של 3% אינפלציה שנתית, תסתכמנה המלצות הוועדה בקיצוץ של כמיליארד ₪ לעומת המצב הנוכחי.

 

13. לנושא ההתייעלות:

 

הוועדה מצפה שמערכת הביטחון תתייעל ותחסוך כ-30 מיליארד ₪ בעשור התוכנית. על שני סעיפים עיקריים ממליצה הוועדה כמקור להתייעלות: האחד, טיפול בתקציב אגף השיקום המגיע ל כ-4 מיליארד ₪ לשנה, זאת אומרת, לטפל בזכויות אוכלוסיית אגף השיקום - נכי צה"ל, אלמנות, יתומים, משפחות שכולות במטרה להקטין את ההוצאה, קריא להקטין את זכויותיהם - מעניין, אבל לא נראה מעשי ביותר.

 

השני, צמצום צבא הקבע ואזרחים עובדי מערכת הביטחון. בנושא זה מציינת הוועדה כי עלות הוצאת איש קבע מהמערכת היא 500 עד 600 אלף ₪ וזה עוד לא כולל את הפנסיה שאיש צבא קבע ותיק יקבל לאחר יציאתו מהמערכת. בהנחה כי השכר הממוצע של איש קבע הוא בין 15 אלף ל-20 אלף ₪ לחודש - אזי החיסכון בשכר השנה הראשונה יגיע ל כ-100 אלף ₪ (שחרור במחצית השנה התקציבית), בעוד שההוצאה על שחרורו תגיע לכ-550 אלף ₪ באותה השנה. אין ברצוני להלאות אתכם בפרטים אבל ערכתי חישוב שלפיו אם נוציא מהמערכת 1000 איש לשנה החל משנת 2008 ועד לשנת 2012 - סה"כ 5000 איש - אזי החיסכון בחמש השנים הנ"ל יגיע סה"כ לכ-300 מיליון ₪ וסה"כ בעשור התוכנית ל כ-5.5 מיליארד ₪, כאשר 5.2 מיליארד ₪ חיסכון יהיו בחומש השני של התוכנית.

 

14. כשרואים את כל האמור לעיל מתעוררת השאלה כיצד חתמו חברי הוועדה - כולל האלופים במיל', פה אחד על דו"ח הוועדה? התשובה היא, כפי שאמר אחד מחברי הוועדה המכובדים שנכח בהרצאתי - "אני מודה שלא קראתי בעיון את הדו"ח שעליו חתמתי ועכשיו אני מודה שכתובים בדו"ח דברים שלא היו צריכים להיכתב". בנוסף לכך הודה חבר הוועדה שבנושא ההתייקרויות טעתה הוועדה שלא סגרה הנושא. אותו חבר וועדה הצהיר כי יעמוד על כך שהתוספת עליה המליצה הוועדה תהיה תוספת ריאלית - כולל כיסוי מלא של ההתייקרויות. בנוסף, חבר מכובד אחר של הוועדה אמר גם הוא שבעצם לא קרא בעיון את הדו"ח שעליו חתם. אני מניח, וסליחה אם אני טועה, שרק חלק קטן מאד משרי הממשלה קרא בעיון את הדו"ח לפני שהצביע על כך בממשלה שאימצה את הדו"ח. וכך מטפלים בתקציב ובנושא הכבד ביותר של מדינת ישראל והוא ביטחון מדינת ישראל שהוא התנאי הבסיסי קודם כל לחיים פה ואחר כך לרמת חיים, לכלכלה, להשקעות, לסטנדרטים וכו' וכו'.

 

 

צבי שור - תא"ל (מיל')

לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל

וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון

 

 

* עדכון ל 20/8/2008 -

 

בבדיקה שערכתי עם דרגים בכירים ביותר במערכת הביטחון, התברר כי אשר יגורתי הגיע במהירות - לא הוכרו ההתייקרויות בשנת 2008 ולגבי שנת 2009 נאמר מראש כי לא תוכרנה ההתייקרויות. המשמעות המיידית היא קיצוץ ריאלי בתקציב הביטחון של כ-3 מיליארד ₪ לפחות, בשנים 2008 ו-2009. בנוסף, האוצר דורש קיצוץ של בין מיליארד לשני מיליארד ₪ בשנת 2009. בנוסף, נדרשת מערכת הביטחון לחסוך כ-3 מיליארד ₪ בשנה. כל זה אחרי שוועדת ברודט מציינת בדו"ח במפורש כי הצעתה (שאושרה ע"י הממשלה כאמור) אינה עונה על צרכי מערכת הביטחון כפי שהוצגו לה, וההפרש גדול. לצערי, אם לא נתעורר מיד, אנחנו נכנסים שוב למערכת קיצוצים בביטחון מדינת ישראל, כפי שהיה המצב בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד