חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

רב שיח בנושא השכר והפנסיות התקציביות

בעקבות סדרת הכתבות ב-"TheMarker" על הפנסיות של אנשי הקבע, מובא כאן שיח שקיימו בנושא יוצאי צבא לשעבר ואחרים. גרשון אקשטיין (סא"ל) ריכז את הדברים, שפורסמו לראשונה באתר אומדיה

2/09/2008

רקע

 

בתאריך 24.8.2008 הממשלה אישרה את תקציב המדינה לשנת 2009 על חודו של קול, ולאחר דיון מרתוני סוער. הדיונים על תקציב הביטחון והפרסומים בתקשורת הגיעו לטונים צורמים, בפרט במסגרת סדרת הכתבות ב"דה מרקר". מצד אחד, התבטאו אלו החוששים מתוצאות מלחמת לבנון השנייה ואשר רואים בדאגה את מפלס האיומים הביטחוניים על מדינתנו. מאידך, אלה המניפים את הדגל החברתי והחינוך ורואים בהם את ביטחוננו לעתיד.

 

וכהרגלינו בקודש ,לקראת כל שנה בעת דיוני התקציב, מתקיים "עליהום" הקבוע על ההוצאה בגין תנאי השכר והפנסיות הגבוהות של אנשי הקבע. על דבר אחד אין מחלוקת, והוא שחסר כסף כדי למלא את כל הצרכים הנדרשים.

 

תילי מילים כבר נכתבו ופורסמו על תקציב המדינה ובעניין גובה תקציב הביטחון, תוך טענות כנגד משרד האוצר שמביא לראשונה בפני הממשלה לעימות בין שני הצרכים ומעביר את האחריות לממשלה שהיא זו שתכריע ולכן מחריף כנראה הויכוח הנצחי גם על תנאי השכר של משרתי צבא הקבע.

 

על קבוצת ההשתתפות ברב שיח

 

ביום שישי האחרון, התכנסנו שבעה חברים טובים בביתו של אחד מאיתנו ודנו בנושא זה עד השעות המאוחרות של הלילה. מעניין היה לשמוע את קשת הדעות שהשמיעו החברים. לאור חשיבותן, רשמתי אותן ובחרתי להביא לפניכם הקוראים כדי שאתם תשפטו.

 

החברים שהשתתפו בפגישה הם אזרחים מן השורה, שאכפת להם והם מעורים בנושאים על סדר היום הציבורי, ביניהם אנשי צבא קבע לשעבר, מורים, גמלאים ועובדי עירייה בכירים. כולם מנויים על עיתון "הארץ", וקראו את הכתבות האחרונות בנושא בפרויקט" דה מרקר" וצופים דרך קבע בתוכניות האקטואליה השונות.

 

ראשית, אציג בקצרה את החברים שהשתתפו בפגישה. למעט שמי, השאר בחרו בשמות בדויים על פי בקשתם:

 

א. אליהו אביבי - פנסיונר של התעשייה הצבאית בתפקיד בכיר, שירותו הסדיר היה בצנחנים כלוחם ומש"ק, כיום גמלאי נהנה מחייו.

 

ב. יצחק איתן - עובד במס הכנסה כמרכז חוליה, עומד לפני פרישה, בשרותו הסדיר היה קצין בחיל שריון, במילואים שימש כמ"פ וכמג"ד, והתקדם לדרגת אל"מ, עד שחרורו מהמילואים בצה"ל.

 

ג. שמעון אלקנה - כיום מנכ"ל עירייה קטנה, בעברו איש צבא קבע ,התקדם בחיל השריון עד למג"ד,אחרי כן בעקבות פציעתו, עבר לעורף בתפקידי מטה עד צאתו לגמלאות בדרגת אל"מ.

 

ד. זיוה אלקנה- כיום עצמאית בענייני אופנה יבוא ושיווק ,בשרות הסדיר שרתה כפקידה בכירה במבצעים בקריה.

 

ה. אלינור איתן –כיום גמלאית מורה ממשרד החינוך, כיום עצמאית ועוסקת כיום באבחון וליקויי למידה, בשרות הסדיר שרתה בנח"ל כקצינת תנאי שרות.

 

ו. מיכל אביבי- כיום גמלאית עירייה, עמדה בראש מדור הרווחה בעירייה. בשרות סדיר הייתה פקידה פלוגתית.

 

ז. החתום מעלה - גמלאי של צבא הקבע. בסדיר שרת בצנחנים. ביצע תפקידי פיקוד והדרכה שונים. פרש לגמלאות בשנת 1986 , היה עצמאי, ויצא לגמלאות פעם נוספת. כיום סופר ופובליציסט.

 

הדברים שנאמרו ברב שיח

 

אליהו אביבי (פתח בדברים): "מה אתם אומרים על תקציב הביטחון שהניח משרד האוצר על שולחן הממשלה? אני פשוט לא מבין,ישבה ועדת ברודט תקופה ארוכה והשתתפו בה בכירי המשק, נציגים של בנק ישראל , משרד ראש הממשלה, קצינים בדימוס, ופקידי האוצר ביחד עם הצבא ויועצים חיצוניים. הועדה בדקה בין היתר את השכר והפנסיה הגישו תוכנית רב-שנתית והמליצה להגדיל בעשר השנים הקרובות את משאבי המשק של המדינה המופנה לביטחון ב 46 מיליארד שקל, וזה עוד למגינת ליבם של מבקרי מערכת הביטחון. הממשלה אשרה את ההמלצות ,הצבא ומערכת הביטחון קיבלו אותו,נערכו לפי זאת, הכינו תוכניות ואז באים היום, ומציעים לקצץ בתקציב הביטחון כאילו לא הייתה ועדת ברודט ובפרט אחרי מה שקרה במלחמת לבנון השנייה?" וכאילו האיומים הקיימים לא בפתח.

 

גרשון אקשטיין - אין מנוס מכך,זה קורה תמיד כשחסר כסף לתקציב והשמיכה קצרה, וזה יקרה גם בשנים הבאות, נוטים תמיד לשכוח המלצות, סיכומים והחלטות של ועדות, אך ללא כל קשר בהזדמנות זו, עושים דרך קבע את "העליהום" הקבוע על גובה השכר של אנשי הקבע והפנסיות ומספר המשרתים בקריה וזאת גם ללא ציון העובדה שועדת ברודט לא המליצה לקצץ בשכר משרתי הקבע .גם כשיש משבר במשרד הבריאות לא עומדים לקצף בשר הרופאים והאחיות, אך העליהום על הצבא כנראה יותר אטרקטיבי.

 

שמעון אלקנה - הגורם המרכזי בעלות הגבוהה של הפנסיות הצה"ליות הוא גיל היציאה לגמלאות, הנמוך בכ-20 שנה מזה הנהוג במשק הישראלי. משרתי הקבע הופכים לגמלאים כבר בגיל 45, ושומרים על סטאטוס זה כ-34 שנה בממוצע. לעומתם, העובדים במגזר הפרטי והציבורי או הציבורי פורשים בין גיל 62 ל-67, ונהנים מהגמלה במשך פחות מ-20 שנה. אל תשכח שנתון זה כולל את העליות השכר במשק והוא כולל את הגעתו של אותו אלוף או נגד לגיל 82 לפי חישובי תוחלת החיים כך שזה פרוס על שנות חיים ארוכות ולא בבת אחת. ולא בכדי, נתוני השכר של מנהלי המחלקות וראשי האגפים במשרד האוצר או בבנק ישראל,חברות ממשלתיות, לא מתפרסמים. גם להם יש הטבות בלתי מבוטלות.

 

יצחק איתן- אני פשוט לא מבין, מדוע לצבירת שנות הפנסיה, שמשקלן מגיע למאות אלפי שקלים בשנה, יש להוסיף גם מתנת פרישה בדמות משכורת שנתית אחת לכל שנת שרות, בה זוכה כל מי שהתמיד בצבא עד גיל 45 ? פורסם כי בכך מגיע שווי החבילה הכוללת של קצין המטה או המשפטן בקריה בת"ל ל-4.5 מיליון שקל, הפיצוי של אלוף בצה"ל מסתכם ב כ-9 מיליון שקל, ורס"ר המשמעת שפרש בגיל 46 יזכה בסכום הקרוב ל-3 מיליון שקל.

 

שמעון אלקנה- כאן ההסבר הוא פשוט, על פי החוק, מעמדם המשפטי של אנשי הקבע הוא בחזקת מתנדבים לשרות הקבע ואין להם יחסי עובד מעביד עם הצבא. בהגיעם לגיל 40 או 45 מחליט הצבא כי בגלל האילוצים והצרכים של המערכת, הם חייבים להוציא מתוכה את הותיקים, ולמעשה המערכת מפטרת אותם מהצבא, בעוד עמיתיהם במגזר הציבורי ממשיכים לעבוד עד גיל 67-62, אנשי הקבע פשוט נזרקים לרחוב בגיל צעיר יחסית, כנגד רצונם ומתחילים לחפש עבודה מחדש. יש מי שמצליח בכך ויש מי שלא. על כן החליט המחוקק ובצדק רב לתת להם מענק פרישה.

 

זיוה אלקנה- לאור הפרסומים אני רוצה לשאול, מדוע אנשי הקבע מקבלים משכורות כה גבוהות אפילו מעמיתיהם במגזר הציבורי ? מדוע סא"ל צריך להשתכר 25,567 ש"ח ,אל"מ 31,631 ₪. ואלוף משתכר 46,998 ש"ח? האם המשכורות הן עלות או ברוטו? מה חגיגת השכר הגבוהה הזו כאשר המשק נמצא בהאטה וחסר כסף לתקציב הביטחון?

 

יצחק איתן-למיטב ידיעתי ובהשוואה למקומות אחרים, השכר בצה"ל הוא בהחלט ריאלי והוגן ואולי אף פחות מכך, למשל ברשויות המקומיות שכרם של הבכירים גבוה יותר משכר של אל"מ. לדוגמא, במשרד האוצר למשל ישנם 9 משנה מנכ"ל שמקבלים שכר כמו מנכ"ל עם רכב ונהג,אך משום מה לא מפרסמים זאת.

 

שכרם של משרתי הקבע נקבע על פי אמות מידה סבירות ונמצא בפיקוח של גורמי משרד האוצר. כל הסכם על תוספת יוקר או פיצוי על שחיקה שנעשה על ידי הסתדרות העובדים בסקטור הציבורי מחילים אותו על שכר אנשי הקבע והכל על פי החוק. ואני, למרות שהציעו לי להישאר בצבא ולחתום קבע, העדפתי להשתחרר , כי החיים במערכת הצבאית הנוקשה,השוחקת,התובענית והמחייבת עם האחריות לחיי אדם וציוד, לא התאימו לי בודאי לא בגובה השכר הצבאי המוצע ובסך הכול, אני בכלל לא מקנא בהם ואני חושב שבהחלט מגיע להם תנאים טובים.

 

שמעון אלקנה- אין מחלוקת על כך שהשרות בצבא אינו דומה כלל וכלל לשרות במגזר הציבורי, הוא יותר קשה, תובעני,יותר שוחק ומלחיץ וגם אין תשלום על שעות נוספות כמו בסקטור הציבורי.אני אישית למשל, לא הייתי מתחלף עם מג"ד בקבע אחרי היכרותי את התפקיד במילואים וגודל האחריות והדרישות, נוטים לא לדבר על כך, אך השרות בקבע גם טומן באופיו סיכון חיים ופגיעה, ולכן אין מחלוקת על כך שהשכר צריך להיות יותר גבוה, בצער רב אני יכול לומר כאשר מודדים את שכר אנשי הקבע למקבילי הם האזרחים , יכול להיות שלעיתים שלא נשאר מה להשוות כי אותו איש קבע כתוצאה משירותו הצבאי לעיתים לא נשאר בחיים ,או הפך לנכה ומשותק לשארית חייו, דבר שהסיכוי של עובד מקביל במגזר האזרחי הוא מזערי אם בכלל, ועדות לכך אפשר לראות הלכה למעשה בבתי הקברות הצבאיים ובמצבות החיות של ארגון נכי צה"ל . העובדה שלא עומדים בתור להתגייס לשרות קבע אומרת דרשיני ואתם יכולים לראות זאת במודעות הגיוס לצבא שמתפרסמות חליפות לבקרים.

 

מיכל אביבי-מה אתם רוצים לומר לי אין מקום לצמצם בתנאיהם של אנשי הקבע והגמלאים?

 

גרשון אקשטיין- בהחלט לא, כי פגיעה בתנאיהם של משרתי הקבע וקיצוץ בפנסיה של פורשי הצבא תפגע ביכולת הלחימה של הצבא, ובמוטיווציה של משרתי הקבע. ואנו עומדים כיום בפני איומים שיכולים להתממש בכל החזיתות גם במקביל, ולכך אנו כמדינה לאור מצבינו הביטחוני צריכים באמת צבא חזק, מיומן ומאומן וחדור מוטיווציה, כי צבא כזה יהווה ערובה לביטחוננו והכתבות המרושעות ב"דה מרקר" בהחלט פוגעים בכך.

אנו משלים את עצמנו ,אם אנו חושבים שניתן לשכנע בחורים צעירים להישאר בצבא, ובמיוחד ביחידות השדה ובתחום הטכנולוגיה הגבוהה, בלי לתת להם מענקים שיכולים להתחרות בתנאים שמוצעים להם במגזרי המשק השונים, התנאים במשק האזרחי תמיד יהיו טובים יותר ממה שמוצעים למשרתי הצבא. חשוב שהקיצוצים לא יגרמו לזעזוע בצבא, ולא יפגעו בתוכניות רכש, אימונים והצטיידות.

 

לכן יש לדבוק בהמלצות ועדת ברודט המצדדות בעלייה מינורית בתקציב הביטחון במקביל להתייעלות.

 

מיכל אביבי: אתם רוצים להגיד לי, שבכל המערכת הגדולה והמסורבלת של הצבא ומערכת הביטחון לא ניתן להתייעל? ומדוע לא מעלים את גיל הפרישה לגמלאות כמו בכל המגזר הציבורי?

 

גרשון אקשטיין-מבדיקתי לקראת הדיון הזה, אכן המערכת מתייעלת כל הזמן, ראשית, על פי דוח ועדת ברודט, משרד הביטחון מחויב להתייעלות בהיקף של כ 30 מיליארד שקל כתנאי לקבלת ההמלצות ובעקבות הפרסומים האחרונים של פרויקט "דה מרקר" , נמסר ממערכת הביטחון, כי חסכו השנה 500 מיליון שקל, בהתאם להמלצות ועדת ברודט, וכי בשנים הקרובות יגדילו עוד את החיסכון בצורה משמעותית. רק לפני זמן לא רב כל המתגייסים החדשים לקבע מועברים לתוכנית פנסיה צוברת, ולא פנסיה תקציבית, שחלקה כיום משולמת על ידי החייל, וזה חסכון משמעותי רב. ריכוז ההשקעה בבעלי השכר הגבוה גורם להסתלקותם של כישרונות צעירים בתקופה הקריטית ביותר עבור הצבא, ומרפד את אלה שלא זקוקים לשום תמריצים נוספים כדי להישאר. אך עם זאת יש לציין כי הרמטכ"ל גבי אשכנזי , פעל לשינוי הכיוון - בהעלאת השכר האחרונה זכו רבי הסרנים לתוספת של 17%, בעוד שלאלופים רשמו העלאת שכר של 1% בלבד. בנוסף הדגיש היועץ הכספי לרמטכ"ל, כי הצבא קטן במצבת כוח האדם שלו באלפי תקני קבע בעקבות "תוכנית קלע", וכי הוא מצוי בתהליך מתמיד של העברת יחס התקנים לכזה המתבסס יותר ויותר על "תקן ראשוני" שהוא זול יותר במקום "תקן מובהק" היקר יותר. כך שכל הזמן מתייעלים ועוד היד נטויה.

על הטענות האוצר לפיהם נתוני השכר על המשכורות הגבוהות בצה"ל, טוענים אנשי הכספים במערכת הביטחון כי המשכורת הממוצעת לא עולה על 15.000 שקל וכי 7,000 נגדים וקצינים בצה"ל אינם מגיעים כיום לשכר המינימום במשק, 3,850 שקל, וצה"ל משלים את שכרם.מאחר וכ 40% מהגמלאים הם נגדים, גם הם זוכים לפנסיה זעומה הנגזרת משכרם של הנגדים בקבע, וכמעט אינה מאפשרת קיום.כך שכל הזמן מתייעלים ועוד היד נטויה.

 

לעניין העלאת גיל הפרישה, אני בטוח שאת לא רוצה לראות צה"ל זקן כמו בבלגיה או בשוויץ, לא הייתי רוצה לראות מח"ט בגיל 67 או מג"ד בגיל 55.היו על כך הרבה דיונים בעבר כולל עם המערך הרפואי ובדיקת תוחלת החיים במגזרים השונים, ונמצא שגיל הפרישה הקיים, מתאים והולם את צבאנו מול המשימות המחכות לו .אגב כיום יש מקרים שהיציאה לגמלאות מתבצעת גם בגיל 55. ובכלל אם כולם היו נשארים בצבא עד גל הפרישה המרבי, איזה מן צבא היה זה? אגב, גם בשרות המדינה ניתן לפרוש בגיל 45 ובתנאי שעבדו 15 שנה.

 

קשה למצוא עבודה בגיל 45

 

זיוה אלקנה- (בגילוי לב) לידיעתכם, יש להביא בחשבון שפרישה בגיל 45 היא צרה צרורה והיא למעשה מלכודת דבש, אתן לדוגמא את חתני שהשתחרר לגמלאות כסא"ל בחיל המודיעין בגיל 45 , אומנם יש לו חצי משכורת, אבל זה רק חצי, ועכשיו הוא צריך למצוא את החצי השני. גם מניסיונו של בעלי שמעון,למדנו כי מאוד קשה להתחיל עבודה בגיל 45, וחתני לא בטלן, הוא בעל מקצוע בתחומי ארגון וניהול, ובכל זאת, הוא לא מצליח מזה שנתיים להתקבל לראיון ראשוני, כי הוא כבר מבוגר. אז מה זה עוזר שיש לו חצי משכורת? לעומתו, חבריו שלמדו איתו, משולבים בתפקידים בכירים בתעשייה ובאיי-טק, הם לא צריכים להתמודד על מקומם בחברה ובמשפחה, ובוודאי שלא להתמודד עם ביקורת ארסית כמו שבכתבה ב"דה מרקר".

 

שמעון אלקנה -אשתי זיוה, צודקת ב100%,אם כבר לדבר בגילוי לב, אני הסתובבתי לאחר שחרורי כ-15 שנה בכל מיני מקומות וניסיתי גם להיות עצמאי וגם הפסדתי כסף, מהם 7 שנים לא השתכרתי כלל וחיינו רק מהקצבה הצבאית, ורק לפני כשנה מצאתי והתקבלתי לעבודה כמנכ"ל העירייה וגם זאת רק אחרי שהפעלתי קשרים רבים. הפנסיה הצבאית הצילה אותנו בימים הקשים והיא בקושי הספיקה למחייה השוטפת וכסוי הצרכים.

 

ראוי לציין עוד עובדה מצערת, שבגלל שהגמלאים אינם עובדי מדינה, מכרזים לעובדי מדינה אינם פתוחים עבורם, דבר שמקשה ביתר שאת את קליטתם בגיל יחסית מבוגר לקליטה בעבודה, גם אם ניסיונם רב ויש להם עוד מה לתת ולתרום.

 

זיוה אלקנה- אני רוצה להגיד עם היד על הלב, יש משהו מאוד פופוליסטי בכתבות האחרונות , קשה מאד להשוות בין תנאי העבודה אנשי הקבע בתפקידי איכות לתנאים המקבילים באזרחות-כאשת איש צבע קבע לשעבר, בעלי היה למעשה "נשוי" לצבא. אני יודעת שהשעות הן מטורפות, לעולם לא ידעתי מתי הוא יגיע הביתה, סופשי"ם וחגים הן בגדר המלצה ותוכניות יורדות לטמיון עם כל התעטשות של החמאס נסראללה או אסד. מי יותר מי פחות, אבל המחויבות לצבא היא שונה מהמחויבות לחברה פרטית, מערכת הדרישות מאיש צבא היא תובענית, שלא נדבר על הסיכון של חלקם ועל האחריות הכבדה.

 

אם אנחנו רוצים צבא איכותי וחזק, המדינה צריכה לשלם. במצב שבו חברות הייטק "קונות" יוצאי יחידות ע"י תשלום הפדיון לצבא, קשה מאוד להשאיר אנשים טובים.למי שאין ערכים לא יעשה זאת בכל מקרה , טעות לחשוב שכל אחד ואחד כאן נשאר בצבא רק בגלל הכסף? כנראה שהפופוליסטיים למיניהם מתעלמים מהמסים שמשלמים כמו כולם כי המשכורות שצוינו הם עלות השכר למדינה ואפילו לא ברוטו .שלא נדבר על זה שהוא בלי השכלה גבוהה ומשמעותית בגיל יחסית מבוגר. הוא היה קם כל יום ב-5 בבוקר ולא חוזר הביתה לפני השעות המאוחרות של הערב, כי לא תמיד רכב צמוד .שכל כך אוהבים להשמיץ. כן, יש שומנים, תמיד אפשר להתייעל, לצמצם בכ"א פחות איכותי ולעשות רכש בצורה חכמה יותר, אבל לא להיטפל למנגנונים שנועדו להשביח ולייצב את הצבא .

 

שמעון אלקנה-בהקשר לשירות עצמו אכן הוא קשה ותובעני, ניסיתם לשבת בתוך טנק יום אחד, שלא לדבר על שבוע? שלא לדבר על מצבי מלחמה בו נדרשנו להוביל חיילים לקרב, או לעשות מסעות מפרכים, צניחות ועוד, או שינה בשדה בכל תנאי מזג אוויר מספר שבועות , או להגיע אחת לשבועיים הביתה, אשתי אומרת כל הזמן שהיא גידלה לבד את הילדים כי לא הייתי למעשה בבית. וגם כאשר הגעתי הביתה, הייתי נשכב לישון מעייפות או,מיד הוזעקתי אין ספור פעמים ליחידה עקב הפעלת כוננות, ושלא לדבר על תורניות קצין תורן ,מפקד תורן וכוננויות על ימין ושמאל, שחייבו אותי להישאר בבסיס, כל זאת למקבילי במגזר הציבורי או הפרטי כלל לא קיים ולא ידוע ואם כן , יש תשלום על שעות נוספות, כך שאיני מתבייש בשכר שקבלתי ובסכום הקצבה שאני מקבל, אפשר וצריך היה לשלם לנו יותר.

 

אלינור איתן-קראתי בכתבה ב"דה מרקר" מאת רותם סלע, כי הגמלאים יכולים להוון עד 25% מקצבתם ,שהיא תוספת ראויה מאד וחד פעמית עם שחרורם, ובגיל 70 מפסיקים להוריד מקצבתם והם ממשיכים לקבל קצבה כאילו לא היוונו, מישהו יכול להסביר לנו מה הסיפור כאן?

 

גרשון אקשטיין- זה שוב סיפור מרושע שנובע, או מאי הבנה, או במגמה מכוונת כדי לפגוע. ראשית האפשרות להוון את הקצבה קיימת גם במגזר האזרחי וזה לא פטנט של צה"ל, אך בניגוד למקומות אחרים, לא רק שהיוון מעמיס על תקציב הביטחון אלא, הוא מוסיף כסף וכיצד? על פי החוק מי שמהוון עד 25% מקצבתו אמנם מקבל סכום מזומן להתבססותו הראשונית הכלכלית, אך גם הקצבה שלו קטנה ב25% ,כלומר את סכום ההיוון שקיבל מקזזים לו. למעשה ז היא הלוואה לשמה ,שהוא מחזיר מדיי כל חודש בחודשו עם ריבית גבוהה, אך בניגוד להלוואה מקובלת שעם סיום פירעונה היא מסתיימת, החוק מחייב את הגמלאים להמשיך ולשלם את החזר ההלוואה לכל החיים, רק לאחרונה הוגבל הנושא לעד גיל 70. לכך יש דוגמאות רבות של כאלה שהחזירו פי 4 מהסכום ההיוון שניתן להם וסכומים אלה נקראים במפורש "כתשלומי יתר", מכאן שבניגוד לפרסום בכתבה, הבסיס הוא החזר הלוואה לכל דבר ולא תשלומי יתר לגמלאים.נהפוך הוא, במקרה זה , גמלאי צה"ל הם אלה שתורמים כספים למערכת הביטחון ולא להיפך. אגב, היה צודק מאד לעשות לכל גמלאי חישוב אישי, כמה קיבל? כמה החזיר? ולהפסיק את הניכויים בתום ההחזר. כל גמלאי ללא ספק היה מוכן להסדר כזה. משרד האוצר הבין לבסוף כי נעשה כאן עוול משווע לגמלאים.

 

מיכל אביבי- מישהו יכול לומר לי, מדוע אלפי אנשי הקבע בקריה, אחרי שרות קצר בשדה מקבלים את כל התוספות של מי שמשרת בשדה?

 

שמעון אלקנה-משרותי בצבא קבע למדתי, שבכל זרועות היבשה האוויר והים, יש לוחמים, תומכי לחימה, אנשי שירותים ומערך המטה וההדרכה, המפקדות רובן יושבות כיום בקריה, יש באגף תכנון במטכ"ל מחלקת תקינה שלמה, שתפקידה לבדוק את הצרכים וליעד תפקיד לכל חייל וחייל, והיא יושבת ודנה על כל תקן ביחידות ובמטות ולרב הודפת את הצרכים והדרישות הבאות מהשטח.טעות לחשוב שכל קציני הקריה הם ג"ובניקים" בצה"ל מקובל שקצינים מבצעים מחזוריות תפקידי בפיקוד ומטה והדרכה כל שנתיים או שלש שנים, וחוזרים ליחידותיהם לרב בתפקיד יותר גבוה,וישנם גם פצועים ונכים שלא יכולים לשדת בשדה, ולכן הם ממשיכים לקבל את תוספת השדה והפעילות כפי שנקבעו. לגבי האחרים,הקבועים ביחידות עורפיות, ידוע לי שיש הבדל בשכר בינם לבין אנשי יחידות השדה , אך גם להם יש תפקידים בכונניות והשקעת שעות נוספות ללא תמורה, השארות בשבתות וחגים, ותפקידי קצין תורן ומפקד תורן.בכל אופן זה מטופל כיאות.

 

אלינור איתן- כעת כל הנושאים הרבה יותר ברור לי, ושאלה אחרונה, מה עושים אם אין באמת מספיק כסף לתקציב הביטחון?

 

שמעון אלקנה- במקרה ובאמת אין כסף , תפקיד הממשלה והאוצר לנקוט בפעולות כמו: להשעות או להקפיא פרויקטים בתשתיות עד שירווח , להטיל מלווה ביטחון פרוגרסיבי על אזרחי המדינה, או להעלות מיסים כמו מע"מ, או להגדיל במעט את התקציב. למשרד האוצר יש לבטח עוד רעיונות רק לא לפגוע בביטחון.

 

סיכום המפגש

 

בשעה מאוחרת על דעת כל משתתפי הרב שיח סוכמו הדברים הבאים:

 

א. הכתבות שפורסמו ב"דה מרקר" הם מסולפים ומעוותים ופוגעים בצה"ל ובמשרתי הקבע.

 

ב. השרות בצבא הוא דרך חיים מבחירה מרצון ושהשכר של משרתי הקבע איננו המניע העיקרי לשירותם, אלא השליחות והרצון לשאת בנטל .

 

ג. השרות בקבע אינו קל נהפוך הוא,הוא קשה, תובעני ושוחק, שעות העבודה ארוכות, מתוחות וטומנות בחובן אחריות לחיי אדם וזמינות מלאה של 24 שעות ביממה, ביחידות הקדמיות ישנם אלפי משרתי קבע הרואים את משפחותיהם רק בסופי-שבוע ומשרתים בתנאים פיזיים לא קלים, שלא לדבר על סיכוי גבוה מהממוצע לאובדן חיים.

 

ד. השכר ותנאי הפרישה לאנשי הקבע הם הוגנים וריאליים ואפילו פחות מכך.

 

ה. אין מקום לראות בגמלאי צה"ל את המקור לעומס תקציב הביטחון על תקציב המדינה.

 

ו. הקיצוץ בתקציב הביטחון בעת הזו, הוא משגה שאנו עלולים לשלם עליו בביטחוננו.

 

 *הדברים פורסמו לראשונה באתר אומדיה www.omedia.co.il

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד