גמלה מוקדמת - שק החבטות של האוצר. או מי בדיוק ירצה צבא זקן?

מאת: גרשון אקשטיין (סא"ל)

בכל פעם שדנים בתקציב המדינה והביטחון, נושא הפרישה המוקדמת של משרתי צבא הקבע הופך לשק החבטות משרד של האוצר.

בשל אילוצי תקציב גורמי האוצר רוצים לשנות את המצב הנוכחי מבלי להתעמק כמה זה יכול לעלות למשק ולחברה בישראל.

דוד בן גוריון, שאין מחלוקת על כך שהיה גדול המנהיגים של ישראל המתחדשת, בבואו לייסד ולעצב בזמנו את צה"ל, השכיל להבין וגם לקבוע שהפרישה המוקדמת יחסית של משרתי הקבע יש לה שלוש מטרות:

א. מניעת היווצרות של כת צבאית סגורה על ידי שירות ארוך טווח.

ב. תרומה לחברה האזרחית על ידי הנחלת הידע והניסיון הנצבר של הקצינים והנגדים הפורשים, כשכוחם עוד במותניהם.

ג. קליטתם ושילובם בענפי המשק מוקדם ככל האפשר כשהם צעירים יחסית.

אכן, הגיעה העת שאיזה מוסד מכובד ייקח על עצמו משימה לערוך מחקר אשר יענה על השאלה מה תרומת משרתי הקבע לאחר הפרישה בכלכלה, בביטחון, בחברה ובחינוך, בהתנדבות ועוד. לדעתי גם האוצר יופתע מתוצאות מחקר זה.

עוד נתון שהאוצר יכול לבדוק הוא את התרומה בהכנסות ששילמו משרתי הקבע למס הכנסה ולרשויות האחרות מאז הקמת המדינה, בזכות עבודתם בקריירה שנייה, במקום לשבת בטל בבית.

מלבד זאת בתהפוכות המזרח התיכון ולאור האיומים עלינו, מי בדיוק ירצה צבא זקן?