חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

להתבגר בתבונה

21/06/2009
למצולמים אין קשר לנושא המאמר

מאת: ד"ר דינה שייביץ – מומחית בגרונטולוגיה, עוסקת בטיפול, ייעוץ והכוונה לבני הגיל המבוגר ולבני משפחותיהם, פיתוח תכניות הוראה למטפלים באוכלוסייה המבוגרת, מרצה ומנחת קבוצות וסדנאות

 

אריכות ימים הפכה להיות בשנים האחרונות למציאות, לעובדה דמוגרפית. לראשונה בהיסטוריה האנושית אנו קרבים למימוש הטווח המקסימלי של החיים. מצד אחד, רובנו מקדמים התפתחות זו בברכה ושואפים להאריך ימים ולהפיק מהחיים את המיטב. אך מצד שני, כאשר אנחנו חושבים על השנים המאוחרות בחיים מתעוררים לעיתים קרובות פחדים וחששות ממה שצפוי לנו בשנים אלו. מקצתנו חוששים ממחלות ומירידה במצב הבריאותי הכרוכות בהתקדמות בגיל, פוחדים מאובדן עצמאות ופיתוח תלות בזולת, ולעיתים אף חרדים מהאפשרות שנאבד את צלילות הדעת.  

 

"אני רוצה להאריך ימים אך לא להזדקן", אני שומעת מאנשים מדי פעם.

"אני מעדיף לחיות כמה שנים פחות ובלבד לא לסבול מהזקנה", אומרים אחרים.

האם הזקנה כרוכה בהכרח בסבל?

האם ההתקדמות בגיל מלווה תמיד במחלות קשות, באובדן עצמאות?

 

לצערי יהיו אנשים שעדיין יענו על שאלות אלה בחיוב. התקופה המאוחרת בחיים עדיין נתפסת אצל רבים מאיתנו כרע הכרחי ומיותר, ומלווה להרגשתנו עם מחלות וירידה בתפקוד. תפישה זו אינה תואמת את הנתונים הדמוגרפיים על האוכלוסייה המבוגרת המראים כי 85% מתוכה מזדקנים באופן נורמטיבי (משאב 2007). רובם אינם סובלים ממחלות קשות ומצליחים לשמור על תפקוד עצמאי. רק כ- 15% סובלים ממגבלות וזקוקים לעזרה בביצוע פעילויות יומיומיות. כמו כן מראים הנתונים כי שלושה מתוך ארבעה מבוגרים מוגבלים חיים בקהילה ורק אחד גר במוסד לטיפול ממושך (בית אבות או בית חולים לחולים כרוניים).  

 

מסתבר כי נתונים אלה אינם נגישים מספיק לכולם, ועדיין קיים פער בין הנתונים האובייקטיביים ובין ההתייחסות האישית. לצערי מספיקה התנסות אחת של הזדקנות קשה כדי לצבוע את התרשמותינו הכללית על הזקנה. התרשמות זו עלולה לעורר כאמור פחדים וחרדות ולעיתים אף הכחשה והדחקה בבחינת "לי זה לא יקרה".

 

אולם, ברוב המקרים זה כן קורה שהרי " הדרך היחידה להישאר בחיים היא להזדקן". היום, בעידן תוחלת החיים הארוכה, "התקופה המאוחרת בחיים הינה חווייה אישית עמוקה בה עומדים להתנסות עוד ועוד אנשים בחברה המודרנית. רק מעטים זכו לה בעבר, ורק מעטים לא יזכו לה בעתיד" כפי שבטא זאת פרופ. ברגמן בהקדמה לספרו של דוד אתר "הזקנה בראי הספרות" (1990). לכן, השאלה הרלוונטית יותר לתקופתינו היא לא האם להזדקן אלא כיצד להזדקן?

 

החוקרים altes & Bltes  (1993) טבעו לראשונה את המונח "הזדקנות מוצלחת", Ellis & Velten  (1998) השתמשו במונח "הזדקנות מיטבית" ואילו Ryff & Singer (1998) בחנו את האפשרות להגיע "לבריאות חיובית בזקנה". שלוש דוגמאות אלה מצביעות על המגמה הקיימת בשנים האחרונות, להתבונן על תקופת הבגרות המאוחרת כעל תקופה המאפשרת המשך התפתחות וצמיחה בתחום הרגשי, המנטלי והחברתי, ומיצוי הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאתנו. בתקופה זו אנו עשויים לגלות בעצמנו תחומי עניין חדשים, תכונות שלא הכרנו בעצמנו, כשרונות שלא ידענו על קיומם. בתקופה זו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעצור, לבחון מה באמת אנחנו אוהבים לעשות ומה באמת חשוב לנו, ולקצור את הפירות מהשקעותינו בשנים הקודמות של חיינו. ואכן אם נתבונן סביבנו נראה כי חיים היום בקרבנו מבוגרים רבים אשר מצליחים לשמור על איכות חיים טובה גם בגילאים מאוחרים. הם משכילים להשתמש בניסיון וחכמת חייהם ולנצל את הכלים והאמצעים העומדים לרשותם על מנת לשפר ולשמר את מצב בריאותם. מה עוזר לאנשים אלה להגיע לזקנה מוצלחת? מדוע מצליחים אנשים מסויימים להפיק את המיטב מההזדקנות ואחרים לא? שאלות אלה הדהדו בראשי במהלך שנות עבודתי.

 

זאת ועוד, בעשרים השנים האחרונות צברו החוקרים ידע רב התורם להבנת התהליכים הפיזיולוגיים, החברתיים והפסיכולוגיים המתרחשים במחצית השנייה של החיים. ממצאים מחקריים מצביעים על הגורמים המשפיעים על אופן ההזדקנות ועל האופן בו ניתן לשלוט בגורמים אלה במידה מסויימת ולנווט אותם. אנחנו יודעים היום להצביע על גורמים העלולים להאיץ את תהליכי ההזדקנות ולפגוע באיכות החיים, אך גם על גורמים העשויים לבלום או להאט את תהליכי ההזדקנות ולשמר את יכולותינו וכישורינו לאורך זמן. יש בידינו אמצעים ודרכים למתן ולהקטין את השפעתם של הגורמים המאיצים ולהגביר את השפעתם של הגורמים העוזרים לשמר את הבריאות ולשפר את איכות החיים.

 

אחד הגורמים הבולטים בהשפעתם על תהליך וקצב ההזדקנות הינו המרכיב הפסיכולוגי הקשור בתפיסה הסובייקטיבית של האירועים והתהליכים המתרחשים בתקופה המאוחרת בחיים. אלברט אליס (1955), אבי הגישה הקוגנטיבית  בפסיכולוגיה, גרס כי תגובתו של האדם לאירוע מסויים מושפעת לא רק מהאירוע עצמו, אלא מהפירוש הסובייקטיבי שהוא נותן לו, המבוסס על המחשבות ומהאמונות שאותו אירוע מעורר אצלו. אליס הושפע מאמרתו הידועה של אפיקטטוס, הפילוסוף הסטואי -  "האדם הוא תוצר של מחשבותיו" וטען כי קיים קשר גומלין הדוק ומתמשך בין מחשבות, רגשות, התנהגות או דפוס התמודדות. טענה זו באה לידי ביטוי בתקופת הזקנה לדעתו של אליס בפירוש הסובייקטיבי שהאדם נותן לשינויים הכרוכים בתהליך ההזדקנות שמקורו במערך האמונות והדעות של האדם והחברה כלפי תקופה זו.   

 

בכל פעם אני משתאה מחדש מעצמת ההשפעה של מרכיב זה. במהלך שנות עבודתי עם האוכלוסייה המבוגרת פגשתי לא פעם אנשים שעברו את אותם תהליכים מבחינה גופנית או את אותם אירועי חיים, אך התמודדו איתם באופן שונה לחלוטין. האחד התייחס לירידה בשמיעה, למשל, כאילו היה זה "סוף העולם", לא היה מוכן להשתמש במכשיר שמיעה ותבע ממשפחתו ומחבריו להתאים את עצמם אליו. ואילו השני אשר חווה את אותו אירוע ניסה להתמודד עם המצב החדש, התעניין בפתרונות אפשריים ולאחר תקופה של הסתגלות התחיל להשתמש במכשיר שמיעה, באוזניות לטלביזיה וכדומה. תסכימו אתי כי התמודדותו של זה יעילה יותר.    

 

מה עושה את ההבדל בהתמודדות של שני אנשים אלה עם השינויים הכרוכים בהזדקנות? האם ניתן ללמד דרכי התמודדות פונקציונליים ויעילים יותר? באיזו מידה מודעים בני הגיל המבוגר לאפשרויות למידה אלה ובאיזו מידה הם משתמשים בהם על מנת להגיע לבגרות אופטימלית? שאלות אלה העסיקו אותי רבות בשנים האחרונות והעלו בי את ההשערה כי תכנון והכנה לקראת התקופה המאוחרת בחיים, הצטיידות בידע אודות תקופה זו ורכישת מיומנויות להתמודדות, יגבירו את הסיכויים להגיע לבגרות אופטימלית. אך בה בעת שאלתי את עצמי את שאלת השאלות: האם אנחנו מכינים את עצמנו למחצית השנייה של חיינו?

 

האם שאלות כמו: איך אנחנו מתכננים לחיות שנים אלה, איך אנחנו נערכים ומתארגנים לקראת תקופת חיים זאת, ואיך אנחנו מכינים את עצמנו להתמודדות עם השינויים המתרחשים בתקופה זו עולות בכלל במוחינו?

 

נדמה לי כי שאלות אלה לא נשאלות מספיק, ואני מתרשמת, לצערי, שרובנו לא מכינים את עצמנו למחצית השנייה של החיים. לאמיתו של דבר נראה הדבר תמוה, שהרי בהגיענו למחצית השנייה של חיינו, צפויות לנו עוד כ- 30- 40 שנות חיים. זוהי תקופה דינמית המאופיינת בשינויים בתחומים שונים המחייבים אותנו להיערך מבעוד מועד. רבים מאתנו מודעים לכך שיש להתכונן ולהערך לתקופות שונות במהלך חיינו, בעצם עוד לפני הלידה. אין היום כמעט זוג צעיר שלא משתתף בקורס הכנה ללידה, זוגות רבים מכינים את עצמם לחיי זוגיות והורים משתתפים בחוגים לשיפור ההורות.

 

לעומת זאת, עדיין לא קיימת מודעות אישית וחברתית מספקת, לדעתי, לצורך להתכונן לקראת המחצית השנייה של החיים. אך כאשר הזדמן לי להעלות שאלות אלה במסגרת סדנאות שהנחיתי, גיליתי התעניינות וסקרנות רבה. כאשר אנשים נחשפו להזדמנויות הטמונות בתקופת חיים זו והשתחררו במידה מסויימת מהדעות הקדומות כלפיה, הרגישו צורך לרכוש ידע ומיומנויות אשר יעזרו להם להפיק את המירב משנותיהם המאוחרות.  

 

שאלות אלה והתגובות אליהן הולידו בתוכי את הרעיונות הראשונים לכתיבת ספר אותו בקשתי ליעד לקהל הרחב ולכל מי שחצה את גיל החמישים. הספר עוסק באירועים המשמעותיים אותם אנו צפויים לחוות, החל בתהליכים האופייניים לתקופת אמצע החיים, דרך הכניסה לתפקיד הסבאות, תהליכי פרישה, התמודדות עם השינויים הכרוכים בהתקדמות בגיל, ועד אובדן בן הזוג ובניית זוגיות חדשה. ניסיתי להציג בספר את האיפיונים של כל אחת מפרשות דרכים אלה, את הדילמות הקשורות אליהן,  ולהציע דרכים אפשריות להתמודדות אופטימלית.

 

קראתי על כן לספר -  "להתבגר בתבונה" - הכנה אופטימאלית לקראת המחצית השנייה של חיינו. בחרתי להביא בפני הקוראים את סיפורם של מקצת מהנשים והגברים שפגשתי בצמתים השונים של המחצית השנייה של החיים, להציג את אופן התנהלותם בצמתים אלה ולשתף במחשבותי אודותיהם. מצאתי לנכון לחשוף את הידע אשר שאבתי במהלך השנים מגדולים ממני, אשר עזר לי להבין תהליכים והתנהגויות של אנשים שונים במצבים שונים בחייהם, ולפתח מיומנויות ודרכי התמודדות עם השינויים הכרוכים בתהליכים אלה.

 

מטרתו של ספר זה היא בראש וראשונה להפגיש אותנו עם הצפוי לנו במחצית השנייה של החיים ולאפשר לנו להתכונן לקראתם. ההכנה לגיל המבוגר מתחילה לדעתי כבר באמצע החיים, כאשר אנחנו חווים שינויים ותהליכים המהווים נקודת מפנה באופן ההתייחסות אל עצמנו, אך יכולה להתחיל גם בגילאים מבוגרים יותר. אף פעם לא מאוחר להתבונן בעצמנו ולבחון איך אנחנו רוצים לנהל את חיינו. הסיפורים אותם בחרתי להציג והדיונים אשר יתלוו אליהם, יפרשו בפני הקוראים את התהליכים והשינויים אותם אנו צפויים לחוות מאמצע החיים ואילך, ויציגו קשת רחבה של אפשרויות דרכם נוכל לבחור את הדרך בה נרצה לחיות את חיינו הבוגרים. נסיוני בעבודה הראה כי בידנו הכוח להחליט איך לחיות את חיינו. אני מאמינה כי יש ביכולתנו לבחור את אופן התמודדותנו עם מצבים שונים בחיים גם אם לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט על עצם התרחשותם. האירועים השונים המתוארים בספר מדגימים תפיסת עולם זו.

 

הספר יצא לאור לפני מספר חודשים ולשמחתי הרבה עורר עניין רב בקרב האוכלוסייה המבוגרת ואושש את השערתי בדבר הצורך להתכונן לגיל המבוגר. הנני עוסקת שנים רבות בייעוץ והכוונה לבני הגיל המבוגר ולבני משפחותיהם. ניסיוני הראה לי כי כולנו שואפים להאריך ימים, להינות מאיכות חיים, ולהגיע לבגרות אופטימלית. אני מאמינה גם כי ניתן ללמד דרכי התמודדות אשר יעזרו לנו להגיע למטרה זו, ולשנות דפוסי התנהגות אשר מעכבים בעדינו מלהשיגה.

 

ספר זה מציג בפני הקוראים את הידע והכלים הדרושים כדי להתבגר בתבונה ולהגיע לבגרות אופטימלית.    

 

 

מקורות

 

ברגמן ש. (1990). ההקדמה לספר הזקנה בראי הספרות, אתר ד. (מחבר). יד טבנקין – התנועה ההקיבוצית המאוחדת, אשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל.

 

משאב, מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזקנה (2007), בשיתוף מכון ברוקדייל ואשל – האדוגה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל.

 

Baltes P.B & Baltes M.M. (1990). Successful Aging. Cambridge university press.

 

Ellis A. (1995). Rational Emotive Behavior Therapy. In corsini R.J. $ Wedding D. (ed).

 

Current Psychotherapies. Pp. 162 – 195. Peacok publishers.

 

Ellis A. & Velten E. (1998). Optimal Aging. Carus publishing company.

 

Ryff C.D & Singer B. (1998) The contours of positive human health. Psychological Inquiry Vol. 9, no. 1. pp 1 – 28.

 

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד