חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פורשים ויורים

מנהג מגונה, מתחיל להשתרש אצל בכירים בפוליטיקה ובמנגנוני הממשלה, שעם פרישתם מתחילים לירות אש אוטומטית לכל הכיוונים ולכל המטרות. יש לבלום התופעה בנוהל או בדין
12/06/2011

פורשים – נמאסתם בחוצפתכם הרבה, מיד עם סיום התפקיד, להתחיל לירוק לבאר ממנה שתיתם, וחמור מכך, נתתם לשתות ממנה לנו, לציבור, הצמא למנהיגות ותקינות ממשלתית.

 

פורשים – אם היה לכם רע, אם לא האמנתם במנהיגות ובהנהגה, למה נשארתם שנים רבות תקועים בכיסאותיכם? ונשאלת השאלה, אם לא האמנתם במנהיגות ונשארתם, למה הייתם אוטומטית חלק מממשל כושל ומנהיגות גרועה ותפקדתם תוך מרמה והעמדת פנים?

 

סערת דגן

 

פרשת האחים עופר – מעורבותן/חלקן של אוניות חברת האחים עופר בהפרת האמברגו הימי, וראש מוסד שמביע דעתו בפומבי בפרשה זו ונוקט עמדה בעד האחים – לא מקובל, לא תקין ציבורית ומשפטית ויש חשש לקשרים.

 

לגבי האופציה הצבאית – העובדה שדגן מתנגד נמרצות לתקיפה צבאית היא במקומה וזכותו וחובתו להשמיעה. נקודת המפתח היא היכן לתת את חוות הדעת. ראש מוסד, תפקידו לתת חוות דעת לממשלה, לוועדת חוץ וביטחון, לכנסת אם צריך, אך בוודאי לא לציבור, ולא בדרך שזה נעשה ובעיתוי הקשור לפרישתו מהתפקיד. לכן, נקודת הוויכוח בפרשת דגן, אינה אם היה צריך להביע דעתו, אלא איפה ומתי.

 

מאיר דגן כראש מוסד שירת שמונה שנים, שהיו מלאות הישגים ומבצעים, שעל רבים מהם לא נשמע בשנים הקרובות. ניתן לסכם את הקדנציה שלו כהצלחה רבתית. לכן, חבל שעם פרישתו הוא מנתץ לעצמו במו ידיו חלק מה"מיתוס" שיצר סביבו.

 

ושוב, אני חוזר, טענתו "שלא יגידו שלא אמרתי", אינה עומדת במבחן ההיגיון, שהרי הוא אמר את דעתו בבירור, עם כל המשקל הרב שיש לעמדתו וחוות דעתו, לממשלה ולגורמים המתאימים. הכול רשום, הפרוטוקולים ישנם, אין לו לחשוש שישכחו את דבריו. אבל אם דבריו נאמרים בהקשר פוליטי – זה סיפור אחר. מדובר כבר באופרה אחרת ובמנגינה וצלילי מיתר פוליטיים.

הלהט, שבועות אחרי הפרישה, לפגוע ב"עמימות" של האופציה הצבאית, וחמור מכל, לומר דברים שמתפרשים כאי אמון בראש הממשלה ושר הביטחון – הם חסרי אחריות ביטחונית, לאומית ופוליטית. לכן דגן, המצטייר בעיני רבים כ"גיבור", יכול גם להצטייר כ"גיבור" צבוע.

 

מקרים מהעבר שמזכירים את התופעה הנלוזה הזו, היו מיד עם נסיגת צה"ל מלבנון, שאז נזכרו פתאום מספר גנרלים פורשים שהם היו נגד השהייה בלבנון, נגד המלחמה שם, אבל שירתו באזור ובצה"ל שנים רבות, עם כל התסכול והשלילה, וממש סבלו שנים, עם דרגות בכירות וכל הפינוקים הנלווים, מהמצב הנוראי, עד שנתגלה להם "האור הגנוז" מיד עם פרישתם מצה"ל.

גם הפרקליטות תרמה חלקה לתופעה כאשר פרקליטה בכירה פרשה אחרי שנים רבות ומיד החלה לתקוף את הממונים, המדיניות ואת ההתנהלות המוטעה.

 

יש לבלום התופעה, אם ע"י נוהלים מתאימים לאנשי ציבור, צבא ומשטרה, ואם הדבר לא אפשרי, גם ע"י חקיקה מתאימה. תומכי התופעה שמחים על כותרות סנסציוניות, על פגיעה במפלגת השלטון, ובמיוחד בביבי וברק, שמוצגים כלא אחראים, בטיעונים של חופש דיבור ואחריות לאומית – שזה בדיוק ההיפך מהמעשה עצמו.

 

האם זה פוגע בביטחון המדינה? נאמר בזהירות שזה לא מוסיף, נאמר בביטחון שזה היה מיותר ולא תקין. נאמר בבטחה שאם כל פורש מכל תפקיד ביטחוני, ציבורי ופוליטי יחליט לפרסם את דעתו האמיתית או את מה שרוצים לשמוע מתנגדי הממשלה, כדי לקדם את עצמו או למקם את עצמו, או לרכוש נקודות פוליטיות במפלגות מסוימות, המצב הזה יביא לאנרכיה. לכן, יש לבלום התופעה באיבה.

 


הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד