חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

"רעידת האדמה באזור מחייבת הערכת מצב כמעט יומית"

רעידת האדמה המתרחשת בחודשים האלה במזרח התיכון אינה קשורה למהלכיה של ישראל. השר לנושאים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון, בראיון מיוחד לביטאון "רוח צוות". מאת אפרים לפיד ועמיר רפפורט
20/12/2011
"ההרתעה הישראלית עדיין עובדת". יעלון

"אנחנו חיים בתקופה היסטורית, שלא ברור עדיין איזה שם יינתן לה. הלוואי שיקראו לה ממרחק הזמן 'האביב הערבי', אבל יכול להיות שמדובר בכלל בחורף. בכל מקרה, מתחוללת רעידת אדמה אזורית שמשנה את המצב. בריתות, אינטרסים, סדרי עדיפויות - הכל משתנה. מתחייבת אצלנו הערכת מצב כמעט מדי יום ולא מדי שבוע או פעם בחודש, כמו פעם. המצב משתנה ללא הפסקה".


בראיון מיוחד שהמתפרסם במקביל ב"רוח צוות" וב"ישראל דיפנס", אומר את הדברים הללו השר לנושאים אסטרטגיים בממשלת ישראל, משה (בוגי) יעלון, אחד החברים בקבינט המדיני-ביטחוני המצומצם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ליעלון יש פרספקטיבה רחבה לגבי הנעשה במזרח התיכון: לפני כ-20 שנה, בתקופת גל הפיגועים הקשים לאחר הסכם אוסלו בין ישראל לפלשתינים, הוא שימש ראש אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל, והפנה אצבע מאשימה כלפי האיראנים.


בתחילת העשור שעבר, בשיאה של "אינתיפאדת אל אקצה", שכללה גל פיגועי התאבדות בכל רחבי הארץ, היה יעלון הרמטכ"ל. כעת, כשר לנושאים אסטרטגיים, הוא מופקד על גיבוש תפיסת ביטחון לאומית חדשה לישראל ועל הכנות שקשורות לנושאים גורליים כמו איום הגרעין האיראני. הוא היה השר שנשלח על-ידי נתניהו למפגשים עם הטורקים, בניסיון למצוא פשרה בין ישראל לטורקיה, בעניין דרישתה להתנצלות, לפיצויים ולפתיחת הסגר על רצועת עזה, בעקבות אירועי המשט של האונייה "מרמרה" במאי 2010.


"רעידת האדמה שמתרחשת בחודשים האלה במזרח התיכון אינה קשורה למהלכיה של ישראל", אומר יעלון. "זו רעידת אדמה שנובעת ממניעים חיוביים בדרך כלל, מהתעוררות של דור צעיר, שנחשף לרעיונות מערביים - חופש, זכויות אדם, זכויות נשים. מדובר בתופעה חדשה, שלא היתה יכולה להתרחש בימים בהם בכל מדינה היה רק כלי תקשורת אחד שנשלט על-ידי הדיקטטור.


כיום, גם אם ערוצי הטלוויזיה והרשתות החברתיות באינטרנט היו הגורם שהפיץ את המהפיכה בטוניסיה, בלוב ובמצרים ובמידה מסוימת גם בסוריה - הרי מה שממש איחד את ההמונים בכל מדינה ומדינה זה הרצון להיפטר משליט מכהן. בכל מדינה היה רקע אחר למהפיכה, אבל הרצון הזה איחד את כל המחנות, וכך יקרה לדעתי גם בסוריה.


האיומים האחרונים של ארדואן למוטט את ההסכמים הצבאיים עם ישראל הם איומי סרק, שכן ההסכמים הם ממילא אות מתה כבר מזמן, כאשר הגורם ששוקל בכל פעם האם למכור או לא למכור לטורקים מערכות לחימה - זה אנחנו. מבחינתם, הם היו רוצים שנמשיך למכור להם מערכות חדשות ולתחזק מערכות שנמכרו להם בעבר.


נשק הדה-לגיטימציה הוא כיום הכלי העיקרי בו הם משתמשים נגדנו, וזו בראייתי הסיבה לכך שיו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) הוביל את הנושא הישראלי-פלשתיני לאו"ם, בדרישה להכרה במדינה פלשתינית".


העיניים למצרים

לדברי יעלון, המהפיכה שאחריה עוקבים בעניין הרב ביותר בישראל, התרחשה במדינת הענק הגובלת בנו מדרום - מצרים. "כרגע, בעידן שאחרי חוסני מובארק, יש במצרים תקופת מעבר עם שלטון צבאי, מתוך כוונה להוביל לבחירות לפרלמנט ולנשיאות. אם הבחירות שם יתקיימו בשבועות הקרובים, ואני מעריך שהן יידחו, אפשר יהיה להגיד שהמהפיכה נחטפה על-ידי תנועת האחים המוסלמיים. למרות שהם לא יזמו את המהפיכה, הם הכוח המאורגן ביותר עכשיו, והם יוכלו להוביל את מצרים לכיוון של מדינה איסלאמית, כך שה'שריעה' תהיה החוק המוביל. מנגד, ישנה התנגדות לכיוון הזה מצד גורמים שנחשבים 'ליברליים' או 'פרגמטיים', אבל עדיין אין להם כוח.


בינתיים, בזמן שהבחירות נדחות מפעם לפעם, מתפתחת אנרכיה. ראינו את זה בהתנפלות של אלפים על השגרירות שלנו בקהיר (9 בספטמבר 2011), אבל צריך לשים לב שבמקביל המונים התנפלו גם על מתקנים של השלטון ובזזו בתים של עשירים. בעקבות האנרכיה, הממשל הצבאי הנוכחי יישם שוב את חוקי החירום. עד כמה ירחיקו לכת אינני יודע, אבל ברור שהשלטון נזהר מלירות במפגינים, משום שכולם רואים את חוסני מובארק בכלוב, כאשר השאלה העיקרית במשפטו היא מי נתן הוראה לפתוח באש במהלך ההפיכה.


אני מעריך שאם יימשך הכאוס, תגבר הקריאה לשלטון חזק, שינחיל חוק וסדר. זו לא תהיה דמוקרטיה, כנראה. זו יכולה להיות, במקרה הטוב, דיקטטורה צבאית לתקופת מעבר ממושכת. אם יהיו בחירות, עלולה להיות דיקטטורה איסלאמית.


לאור כל זאת, מתחייבת אצלנו הערכת מצב כמעט מדי יום ולא מדי שבוע או פעם בחודש, כמו פעם. המצב משתנה ללא הפסקה".


סוריה - מה יילד יום?


המדינה השכנה הנוספת שבה קם העם על מנהיגו היא סוריה. "במדינה זו, השינוי יכול להיות לטובה", אומר השר יעלון. "איננו יודעים כרגע מה יילד יום, אבל נראה שהכוח החזק המתנגד למשטר של בשאר אל אסד הוא סוני, שאינו האחים המוסלמים.


ככל שעובר הזמן, הלגיטימיות של שלטון בשאר אל אסד הולכת ונחלשת, משום שהוא טובח בבני עמו והורג אלפים מהם. אסד מייצג מיעוט עלאווי בחברה הסורית, וגם זה פוגע בלגיטימיות שלו. אם ביום שאחרי אסד יתפוס את השלטון בסוריה משטר סוני שאינו תנועת האחים המוסלמים, אולי יישבר ציר הרשע של איראן-סוריה-חיזבאללה-חמאס, אבל מעורבות של גורמים אחרים, כמו טורקיה, עלולה להשפיע בכיוון שאינו רצוי. גם איראן תתמוך באחים המוסלמיים"


הרומן האבוד עם הטורקים


- בוא נדבר, באמת, על טורקיה. זו אינה אותה מדינה שמערכת הביטחון הישראלית היתה ביחסים אינטימיים עימה, כאשר היית הרמטכ"ל לפני פחות מעשור.


"טורקיה, כמדינה מוסלמית סונית בעיקרה, נמצאת בתהליך פנימי של מעבר מרפובליקה חילונית, על-פי מורשת כמאל אתא-טורק, לרפובליקה איסלאמית על-פי מורשת ארדואן - שהיא הגרסה הטורקית של האחים המוסלמים. התהליך הזה הוביל לשינוי משמעותי ביחסים שלנו עם בת ברית ביטחונית, שהיתה לה ראית אויבים משותפים כמונו - איראן, סוריה והטרור. השינוי, אגב, לא התחיל עם המשט של ה'מרמרה'. כבר בשנת 2004, בהיותי רמטכ"ל, ראינו שהטורקים פותחים ציר מול סוריה, ונדלקו לנו נורות אדומות, שכן ברגע שאתה נמצא ביחסים אינטימיים עם גורם מסוים שמדבר עם האויב שלך, אתה חייב לחשוב על האפשרות, שאולי הוא חולק איתו את המידע שקיבל ממך.


בדיעבד, אנחנו יודעים שהשינוי התחיל כבר כאשר המפלגה האיסלאמית של ארדואן תפסה את השלטון בבחירות של שנת 2002. ארדואן פנה מאז מזרחה, והוא עשה את זה בדרך שיש לגביה עיקרון באיסלאם - 'כל עוד אתה חלש, הסתר את כוונותיך האמיתיות וגלה אותן כאשר אתה מרגיש חזק'.


לפי אותו עיקרון, ארדואן קודם התחזק פנימית וניטרל את כל הגורמים שהיו אמורים להיות שומרי הגחלת של מורשת אתא-טורק. הוא החליש את הצבא על-ידי כך שטפל האשמות על מפקדיו, וכך רבים מידידינו מסתובבים כיום בלי שרוכים בבתי כלא. היו כאלה שלא הגיעו להעמדה לדין, אבל סולקו מהצבא. בהמשך, בתהליך של חקיקה, המשיך ארדואן להחליש את הצבא ולשנות את המשטר.


בשנים האחרונות די ברור שהוא מתרועע עם הגדולים שבאויבינו. הוא מזדהה עם החמאס כי הם חלק מתנועת האחים מוסלמים, וגם עם האחים המוסלמים במצרים ובסוריה, וזו בעצם הסכנה. מנגד, הוא עדיין מרגיש חובה לשמור את היחסים הדיפלומטיים איתנו, והוא לא ביטל את הסכמי הסחר עם ישראל. יש סחר מאוד פורה בין ישראל לטורקיה, כי הוא נובע מאינטרס משותף לשתי הארצות. האיומים האחרונים של ארדואן למוטט את ההסכמים הצבאיים עם ישראל הם איומי סרק, שכן ההסכמים הם ממילא אות מתה כבר מזמן, כאשר הגורם ששוקל בכל פעם האם למכור או לא למכור לטורקים מערכות לחימה - זה אנחנו. מבחינתם, הם היו רוצים שנמשיך למכור להם מערכות חדשות ולתחזק מערכות שנמכרו להם בעבר.


גם האיומים האחרונים על רקע המשט, על כך שפריגטות יפרצו את הסגר על רצועת עזה כשהן מלוות בספינות קרב, נראים יותר כאיומי סרק מאשר איומים אמיתיים. בעקבות האיומים האלה ארדואן אף הוזהר על-ידי ארצות הברית וגם על-ידי מפקדת ברית נאט"ו, שבה טורקיה חברה. איננו שמחים למצב הזה. מאוד היינו רוצים לראות מערכת יחסים אחרת בין טורקיה לישראל, ובוודאי בין העמים. אין סיבה לעימות, אבל הטורקים יזמו את ההידרדרות, ומשט ה'מרמרה' היה פרובוקציה שלהם, כך שהדבר אינו תלוי בנו. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו ואולי גם השכל הישר. לנו אין אינטרס לדרדר את היחסים עם טורקיה. היינו רוצים לשקם אותם".


- אתה לא מתחרט, בדיעבד, על כך שלא הסכמתם לדרישת ההתנצלות של הטורקים במפגשים שערכת עם נציגים שלהם ברומא ובג'נבה, במהלך החודשים שקדמו לגירוש השגריר הישראלי מאנקרה?


"בוודאי שאני לא מתחרט. אם היינו נכנעים לתכתיב הטורקי, מצבנו היה יותר חמור. ארדואן רצה לבנות את מעמדו האזורי על-ידי השפלתנו והכנעתנו. הוא חשב על מופע ניצחון עם החמאס ברצועת עזה, כמי שהכניע את הישראלים. תסריט כזה היה פוגע במעמדנו האזורי, אחרי הכל אנחנו עדיין צריכים לנהל פה משאים ומתנים ולקיים משטר של הרתעה מול חיזבאללה וחמאס וגורמים נוספים".


איראן והפצצה


- נדבר על איראן. יש עוד דרך, לדעתך, למנוע מהם פצצה גרעינית?


"העמדה שלנו ברורה: אסור בשום פנים ואופן שלמשטר המשיחי והקיצוני, שמדבר על החלת המשטר שלו בעולם כולו, תהיה יכולת גרעינית. אבל, אנחנו לא צריכים לקפוץ בראש. מדובר באיום על כל העולם. היינו רוצים שהעולם המערבי, בהובלת ארצות הברית, יוביל מדיניות שתמנע את השגת הפצצה האיראנית, אבל מצד שני עלינו להתכונן לאפשרות שלא נוכל לסמוך אלא על עצמנו.


איך מונעים את הגרעין מאיראן? אנחנו טוענים שזה בר השגה עוד לפני שמפעילים כוח צבאי, גם על סמך תקדימי העבר. עובדה, בשנת 2003, המנהיג הדתי של איראן, עלי חמינאי, קיבל החלטה להשהות את פרויקט הגרעין למשך קרוב לשנתיים. זה קרה, כיוון שהוא ראה אז את ארצות הברית יוצאת למתקפת מנע נגד 'ציר הרשע', בעקבות פיגועי אל-קאעידה ב-11 בספטמבר 2001. בראיית העולם אז, השלב הראשון של המתקפה היה באפגניסטאן, השני - בעיראק, והשאלה העיקרית בין מנהיגים סוררים היתה מי מהם יותקף בשלב השלישי. בעקבות אותה תפיסה, מנהיג לוב, מועמר קדאפי, קיבל אז החלטה לוותר על פרויקט גרעין צבאי שניהל, ועלי חמינאי עצר את הפרויקט האיראני.


אני סבור כי עצירת הפרויקט תהיה אפשרית כיום רק כאשר המשטר האיראני יעמוד בפני ברירה ברורה: או פצצה גרעינית או הישרדות. בינתיים, המשטר הזה לא רק ממשיך בפרויקט, הוא גם פועל באפגניסטאן כדי להרוג בכוחות הקואליציה, הוא פועל נגדם בעיראק והוא פועל בלבנון באמצעות חיזבאללה. הוא תומך בכסף, נשק וידע בטרור הפלשתיני, ועושה את אותו הדבר גם בבחריין, בתימן ובדרום אמריקה. המשטר האיראני פועל בכל העולם, וצריכה להיות התעוררות של העולם המערבי כולו תוך נקיטת צעדים - קודם כל בידוד מדיני וסנקציות כלכליות חריפות. כיום יש סנקציות, אך הן אינן חריפות. צריך לזכור שיש אופוזיציה באיראן - 70 אחוזים מהעם שם לא רוצים את המשטר, אבל מדכאים אותם. מוציאים אותם להורג בקצב של שניים ביום. איפה כל ארגוני זכויות האדם העולמיים כאשר מדובר בנעשה בתוך איראן?


אחרי כל הצעדים האלה צריכה להיות גם אופציה צבאית אמינה. האיראנים יודעים שיש למערב יכולות לתקוף אותם, אבל נכון להיום, הם די משוכנעים שאין את הנחישות או את הרצון להתעמת עמם. את זה אפשר לשנות. אנחנו מנסים לשכנע, כדי שמלאכתם של צדיקים תיעשה בידי אחרים, אבל מנגד מתכוננים גם על-פי הפתגם 'אם אין אני לי - מי לי'". 
 

מלחמה מסוג אחר


- ההרתעה הישראלית עדיין עובדת?


"ההרתעה עלולה להישחק אם איראן תגיע ליכולת גרעינית, אבל כשאני בוחן את הדברים, למעשה, המלחמה הכוללת האחרונה הייתה ביום כיפורים, לפני 38 שנים - מאז אנחנו נהנים מהרתעה. גורמים סביבנו מבינים שצה"ל צבר יכולות כאלה, שאם הוא מסוגל לאתר מחבל בסמטאות עזה ולהפליל אותו בזמן אמיתי, ואז גם להביא אליו חימוש מיוחד או יחידה מיוחדת - לעצור אותו או להרוג אותו - אז לא יהיה לו קשה להשמיד טנק, סוללה ארטילרית, בונקרים או ארמונות, שקל לאתר אותם באמצעות לוויין או שהמיקום שלהם ידוע.

אתן לכם דוגמא על משמעותה של הרתעה - כשהייתי רמטכ"ל היה פיגוע קשה במסעדה בחיפה והג'יהאד האסילאמי הפלשתיני לקח אחריות ממפקדה בדמשק. בעקבות כך, תקפנו יעד הממוקם 15 ק"מ צפונית מערבית לדמשק, והסורים לא הגיבו. בעקבות פיגוע נוסף, העברנו זוג מטוסי אף-15 מעל הארמון של בשאר אל אסד בלטקיה בשעה אחת ושבע דקות לפנות בוקר. כשהמטוסים טסו בגובה 25 מטר בלבד וגם הפעילו את מלוא המנועים במכוון, נשברו זכוכיות בארמון, ואנחנו העברנו בכך מסר לבשאר: 'ידענו שאתה היית בארמון באותו זמן, כלומר אתה חשוף לנו מודיעינית, חדרנו את מערכת הגילוי האווירי שלך וגם את מערכת ההגנה האווירית. אמרנו לו בעצם: ההחלטה האם להשליך על הארמון חימוש או רק לעשות רעש היתה בידינו, אז 'דיר בלאק'. אלה הסיבות שאנחנו נהנים גם כיום מהרתעה בתחום המלחמה הקונבנציונלית.


אלה שעדיין דבקים במאבק מולנו, נטשו את הדרך הקונבנציונלית. כיוון שמאז מלחמת יום הכיפורים אין קואליציה שיכולה לאתגר את צה"ל, הם בחרו בדרכים אחרות שאפשר לקרוא להן 'איום תת קונבנציונלי' (טרור ורקטות) או 'איום על קונבנציונלי' (טילים עם נשק השמדה המוני).


בשנים האחרונות, טרור המתאבדים ספג מכה קשה כשיצאנו למתקפה בתוך הבסיסים שלו בערים הפלשתיניות. גם מול הרקטות והטילים מצאנו תשובה משולבת - עובדה שהחיזבאללה, החמוש בטילים מכף רגל עד ראש, היה רוצה להתיש אותנו ברקטות באופן יומיומי, אך הוא אינו עושה את זה כי הוא שילם מחיר כבד במלחמת לבנון השנייה (עם כל הביקורת המוצדקת שיש אצלנו על אופן ניהול המלחמה).


גם בסיבוב ההסלמה האחרון מול החמאס בעזה, בחודש אוגוסט האחרון, מי שרץ להתחנן להפסקת אש היה החמאס, שהתחייב לעצור את האש של כל הארגונים מעזה - ועשה זאת. אני קורא למה שקרה בזירה הזאת 'הכרעה אופרטיבית של הטרור'.


אז מה נשאר מולנו? נשק הדה-לגיטימציה הוא כיום הכלי העיקרי שהם משתמשים בו נגדנו, וזו בראייתי הסיבה לכך שיו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) הוביל את הנושא הישראלי-פלשתיני לאו"ם, בדרישה להכרה במדינה פלשתינית. למרות שמבחינה טקטית אבו מאזן מתנגד לטרור, אין הבדל מהותי בינו ובין יאסר ערפאת: שניהם לא היו מוכנים להכיר מעולם בישראל כבית לאומי לעם היהודי. אבו מאזן בחר בדרך אחרת רק משום שהוא מודע למחיר שהפלשתינים כבר שילמו על הטרור שהפעילו ב'אינתיפאדת אלאקצה', ומשום שהעולם איבד את סבלנותו כלפי טרור אחרי פיגועי 11 בספטמבר".


בניין הכוח


- כחבר בוועדת השרים לבניין הכוח, האם צה"ל מתאים את מבנהו למציאות האזורית שהשתנתה? מדוע נדחתה התוכנית הרב-שנתית הבאה של צה"ל מ-2012 ל-2013?


"ועדת השרים מלווה את התר"ש (התוכנית הרב-שנתית). מערכת הביטחון בכללותה, ולא רק צה"ל, מציגה את הערכת המודיעין, את תרחיש הייחוס ואחר כך את המענה דרך תוכניות בניין הכוח. זה תהליך ארוך, שנמשך כל השנה. הוא עובר כרגע שינוי לנוכח השינויים באזור וגם לנוכח הרצון להציג תקציב מאוזן, שיביא בחשבון את כלל המרכיבים של החוסן הלאומי, כולל נושאים כמו חינוך ורווחה.


מערכת הביטחון קיבלה שיעורי בית, ויש עסקאות מרכזיות העומדות על הפרק ונבחנות, כמו העסקה לרכש מטוס הקרב העתידי ה-F-35 או עסקת נגמ"שי המרכבה - נמ"רים (במסגרתה אמורים להיבנות בארצות הברית מאות נגמ"שים עבור כוחות היבשה של צה"ל). חלק מהנושאים שהזכרתי עומדים במרכזם של דיונים ואף חלים שינויים בתוכניות. בלי להיכנס לפרטים, אני יכול לקבוע שוועדת השרים אינה חותמת גומי".

 

נא להכיר:

השר לנושאים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון נולד ב-1950 בקרית חיים, למד בבתי ספר בעיר, היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד והצטרף לקיבוץ גרופית בערבה. ב-1968 התגייס לנח"ל ובמלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים בחטיבה 55 שהיתה הראשונה שצלחה את תעלת סואץ. לאחר המלחמה חזר לצה"ל ובין תפקידיו: מפקד סיירת צנחנים, מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד אוגדת יהודה ושומרון (בדרגת תת אלוף), מפקד אוגדת מילואים משוריינת ומפקד בסיס האימונים בצאלים.

בשנת 1995 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המודיעין. לאחר שלוש שנים מונה לאלוף פיקוד המרכז, ולאחר מכן לסגן הרמטכ"ל. ב-9.7.2002 מונה לרמטכ"ל ה-17 של צה"ל. בנובמבר 2008 הצטרף לתנועת הליכוד, נבחר במקום השמיני בפריימריס של המפלגה ומונה לאחר הבחירות לשר לנושאים אסטרטגיים ולמשנה לראש הממשלה.

 

השר יעלון ו"צוות"

 

על המאבק של "צוות" בנושא הגמלה: "חיוני למצוא פתרון לסוגיה בהקדם ובנחישות. הנושא נמצא על שולחנו של שר הביטחון אהוד ברק. הוא זה שצריך להוביל אותו לפתרון הולם, והוא יכול לעשות זאת".

על השתלבות אנשי צבא בפוליטיקה: "נוצרה מציאות בחברה הישראלית בשנים האחרונות, בה רמטכ"לים ואלופים מותקפים בשנה האחרונה לכהונתם, ומתחילים 'לתלוש את כנפיהם', כל זאת עקב הפופולריות הרבה שלהם בציבור והחשש מכניסתם לפוליטיקה. על כן, טוב שיש חובת צינון על-פי חוק. ניתן היה להסתפק בשנתיים אך נקבעו שלוש שנים וכך יהיה. טבעי שאנשי צבא, שנתנו עשרות שנים מחייהם לשירות הציבור, רואים לאחר סיום שירותם הצבאי את המגרש הפוליטי כמסגרת מתאימה להביא בה את יכולותיהם לכדי מימוש. בכנסת ובממשלה מתקבלות ההחלטות האמיתיות על גורל המדינה, ובהן רואים אנשי הצבא לשעבר את תרומתם הבולטת".

על הדגשים בתקופתו כרמטכ"ל לחיזוק ייעודו הערכי של צה"ל: "שלושה נושאים בולטים עמדו בתקופת כהונתי כרמטכ"ל בתחום הערכי - קביעת הייחוד והייעוד של צה"ל, אימוץ תוכנית 'עדים במדים' להפנמת משמעות השואה בתודעתם של קציני צה"ל הצעירים והבוגרים והפעלת תוכנית 'נתיב' להכנת חיילים עולים לקראת גיור".

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד