חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מי מחליט איך עלינו להתגונן בפני ירי טילים על העורף?

במציאות הביטחונית הנוכחית בישראל קורה לא אחת שהתושבים נחשפים להנחיות סותרות: פיקוד העורף מתיר לימודים וראש עיר אינו רוצה לקחת כל סיכון ואוסר על לימודים בעירו. אז מי מחליט? מאת: אפרים לפיד (תא"ל מיל')
4/04/2012

במלחמות ישראל, החל מ-2006 במיוחד, הייתה האוכלוסייה האזרחית הנפגעת העיקרית - שדה הקרב אינו עוד העימות בין הטנקים, התותחים, כלי השיט והמטוסים של צה"ל והמדינות הסובבות.

 

הנשק תלול המסלול – המרגמה, הרקטה והטיל לסוגיו השונים, הוא היוצר את שגרת התקיפה של האויב: סוריה הגדילה באופן שוטף את יכולת שיגור טילי קרקע- קרקע לעבר מטרות נרחבות בישראל. ארגוני חיזבאללה וחמאס, בסיוע נדיב והדוק של טכנולוגיה והדרכה איראניות, הגדילו אף הם את טווח הטילים והרקטות, ועוד לא אמרנו כלום על איום הטילים האיראני, ובעיקר הנשק הגרעיני המתוכנן.

 

כך מוצאת עצמה ישראל נדרשת לתת תשובות טובות יותר להגנת העורף, בשמו הצבאי, אך נכון יותר לכנותו החזית האזרחית.

 

בתקשורת משתפים את הציבור בניתוח המבצעי של ההגנה האקטיבית ("כיפת ברזל" ואחיותיה) לדורותיה השונות. אעמוד כאן על היבטי ההסברה לציבור, המקבלים משמעות חיונית בעימותים השונים בזירות לבנון ועזה.

 

פיקוד העורף, שהוקם אחרי מלחמת המפרץ ב-1991, רכש ניסיון רב בשיפור הדרכת הציבור לחירום. הוא עשה זאת משך שנים בתדרוך ישיר של קהלים שונים, בדגש על תלמידים, נוער ואוכלוסיות מיוחדות (נכים, קשישים, עולים חדשים, עובדים זרים, דיפלומטים ועוד).

 

לאחר שנים נוצרה תפיסה מקצועית של "הסברה מצילת חיים", המועברת לציבור בכל דרכי התקשורת האפקטיבית - רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, ולאחרונה גם בטלפון הסלולארי. השתפרה מאוד האזעקה הגיאוגרפית לאוכלוסייה המתוחמת ביותר לסיכון.צהוקמה רשות החירום הלאומית (רח"ל) ולאחריה (בינתיים במעמד לא מגובש דיו) המשרד להגנת העורף, ואף הם החלו לתרגל את נושא ההסברה לחירום.

 

כך אנו מוצאים עצמנו בכל מצב ירי תלול מסלול על ישובים אזרחיים במצב זה:

 

פיקוד העורף מנחה במפורט כיצד לנהוג במובן המובהק ביותר של הצלת חיים - מתי ואיך לשהות במרחב מוגן, מתי ואיך מותר להתכנס לאירועים רבי משתתפים, האם מותר לקיים לימודים במוסדות החינוך ולצאת למקומות העבודה ועוד.

 

ההנחיות של פיקוד העורף (המקבלות את אישור הרמטכ"ל) נובעות משיקולים מקצועיים-ביטחוניים בלבד. בשנים האחרונות הועצם תפקידן של הרשויות המקומיות בהתכוננות לחירום ובניהול שגרת היישוב בזמן העימות. כך נחשפנו באחת למערכת לחצים של ראשי הרשויות, המדרבנים את הממשלה להסיר את האיום, ומאידך, להנחיות "נדיבות" של אותם ראשי רשויות, שלא לקיים לימודים מתוך חשש שייפגעו תלמידים.

 

הממשלה לא מתערבת במצב ההנחיות הסותרות: קורה לאחרונה באופן תדיר מאוד שפיקוד העורף מתיר לימודים וראש עיר אינו רוצה לקחת כל סיכון ואוסר על לימודים בעירו.

 

נחשפות כאן שאלות של פיצוי כספי להורים, אשר נאלצים להישאר בבית ולשמור על הילדים. למזלנו, המקרים בשנים האחרונות הותירו את התלמידים בבתיהם רק ימים ספורים במסגרת המדיניות הלא-אחידה, אך פתחו שאלה מהותית במדינה מסודרת: מי הקובע? כאן בולט מיד ההיבט הפוליטי: ראש הרשות הנבחר רואה עצמו ה"אבא" של תושבי העיר, רוצה לזכות באמונם גם בעתיד. לממשלה יש עניין להעצים את תפקידה של העירייה בחירום, ועל כן אין לה עניין להתנגח עם ראש עיר מחמיר בהנחיות.

 

זו תישאר, כנראה, המציאות שאין לה בסיס חוקי או פורמלי אחר, אך יש לה תוקף מעשי, בעיקר על רקע אישיותם הבולטת של ראשי הערים.

 

ולמי שהיה נדמה כי עם הקמת המשרד להגנת העורף יהיה הוא הפוסק - קובע השר וילנאי בכל הזדמנות שהוא משאיר את הנושא לקביעתם של ראשי הערים ואינו מתערב.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד