חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דו"ח מרמרה שגוי מיסודו – חלק א'

17/06/2012

יש מכנה משותף לרוב ועדות החקירה (לצורך זה דו"ח המבקר האחרון "נכנס" למעטפת), החל בוועדת אגרנט וכלה בדו"ח מבקר המדינה. המכנה המשותף הוא התמקדות הוועדות דווקא בתהליכי קביעת החלטות (לפי הנחה חסרת בסיס שתהליך נכון מוביל להחלטות נכונות), במסמכים כתובים, בחוקים ותקנות. כל אחד שהיה מעורב אי-פעם בתהליכים כאלו יודע שבין הדיונים הפורמליים והמתועדים, בין שלבי תהליך הקבועים בתקנות, מתקיימות שיחות ופגישות לא פורמליות, לא מתועדות וחשובות לא פחות ולעתים יותר.

 

כך, לדוגמה, רוה"מ בן-גוריון נהג לקיים שיחות עם כל שר כדי לשכנעו לפני דיונים שבהם נקבעו החלטות מכריעות. לפני הדיון במנהלת העם שעמד להחליט על הקמת מדינת ישראל, חזר משה שרת (שר החוץ של המדינה בדרך) מארה"ב ובפיו בשורות קשות. בן-גוריון נפגש עימו מיד עם ירידתו מכבש המטוס ושכנע אותו להגיש דיווח מתון שלא ימנע את ההחלטה המכרעת. שיחה זו אינה מתועדת ואינה מופיעה בנהלים של תהליכי קביעת החלטות.

 

אם כן, בצד ההליך (מושג משפטי) הרשמי מתקיימים תהליכים לא-פורמליים, בעלי חשיבות. האם יש לגנותם? או אולי להיפך, להעריך את תרומתם, להבין שאי-אפשר בלעדיהם ולעודד אותם, למרות שהם חורגים מספרי הנהלים, החוקים והתקנות?

 

חבריי המפקדים-לוחמים ידעו לומר כי כשמתחילה הלחימה (מה לעשות, זה היה עולמנו) יש לפתוח חלון ולזרוק את ספרי הנהלים החוצה, לשפשף ידיים ולצאת לקרב. לדוגמה, מגבלת הטיסה של מטוס המיראז', אחד מאהוביי, הייתה 150 קשר. האם עלה בדעתו של טייס להתייחס למגבלה בקרב הדוק עם מיג 21 מצרי? אגלה לכם סוד, לא מני ולא מקצתי. ודוגמה הולמת יותר: כאשר ישבו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר ב-7 באוקטובר 1973 בתא השליטה של חיל-האוויר, ופיקוד הצפון זעק שרמת הגולן נכבשת, היה עליהם להחליט במשך כמה דקות החלטה אסטרטגית חיונית לביטחון הצפון. האם עבדו לפי נוהלי הערכת המצב של צה"ל? לו פעלו כך ייתכן שהירדן היה הופך לנהר סורי והטנקים שנעצרו בשערי דגניה במלחמת השחרור, היו ממשיכים הפעם הרחק מערבה.

 

תהליכי קביעת החלטות סדורים אינם מבטיחים את קבלת ההחלטות הטובות ביותר בתמונת מצב מסוימת; זוהי המסקנה הבולטת של סדרת מחקרים שבה בחנתי החלטות אסטרטגיות במלחמות ישראל. לא נמצא קשר מובהק בין מידת הסדירות של התהליך לבין איכות התוצאה-החלטה.

 

מקור השגיאה של החלטות אסטרטגיות רבות היא הנחת יסוד שגויה. השגיאה שחרצה את גורל ההחלטות לפני מלחמת יום כיפור היא הנחת היסוד שרמת האיום וסבירות המלחמה נמוכות. כל השאר לא היה ראוי לדיון.

בדיוק כך ארע בפרשת מרמרה: היתה הנחת יסוד שההתנגדות תהיה זניחה וכל תהליך קביעת ההחלטה, סדור יותר או פחות, לא שינה דבר.

 

טיבן של הנחות יסוד אלו שהן חבויות, אינן מעוגנות במסמך, ולעתים נטועות אי-שם ב"מוח האחורי" של המחליטים. כמעט שאין ביכולתם של חוקים ונהלים לגבור על הנחת יסוד מוצקה ומושרשת. התרופה בדמות הקמת גופים חסרי משמעות שיציגו גישה אחרת לא פתרה את הבעיה.

 

הצרה היא שוועדות חקירה ומבקר המדינה אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם בעולם הווירטואלי, בעולם שבעל פה, בעולם האמיתי של סביבה משברית, ועדיין לא הוזכרו חסכי זמן, מנוחה, ולחצים המופעלים על קובעי ההחלטות.

 

שומה על ועדות חקירה למיניהן ועל מבקר המדינה, להרפות מעט מתהליכי קביעת ההחלטות, מתקנות נהלים וחוקים, ולהתמקד בעיקר, בקובעי ההחלטות עצמם.

 

בחלק הבא יוסבר ה"באג" - הכשל היסודי - במבנה ועדות חקירה בישראל ומבקר המדינה.  



הכותב היה טייס וקצין בכיר בחיל האוויר

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד